29 בדצמבר 2016

סורה חושך

בספר ״מאה שירים ראשונים״ השחוק מרוב שימוש בבית הוריי היה עמוד אחד עם סימני נייר דבק מצהיבים היכן שהופיע השיר ״באנו חושך לגרש״. העמוד המדובר הודבק היטב משום שכילדה, מסתבר, סירבתי לקחת סיכון פן אתקל בטעות אגב דפדוף רשלני באיור המתלווה לשיר. חששתי כנראה עד אימה מתמונת החושך הגדול המאיים להשתלט על המילים היפות של השיר. עד היום בעצם. ולא רק אני. כמעט בכל התרבויות מופיע חג של אורות ואש סביב היום הקצר בשנה, אל מול החושך והקור. דווקא אצלנו נראה שניצחון הרוח, האור והטוב שמור לאנדרדוג, לפגום ולחלש: לאסתר היתומה האבודה, למשה המגמגם, לעבדים היינו, לדוד מול גוליית, לרות האלמנה המואבייה ולמעטים מול רבים. אנחנו עלולים לפספס דווקא את המסר הזה במירוץ החיים אבל שימו לב, ילדים, טוויסט בעלילה: החלש מנצח. הבריונים אאוט.
ללמדך שצריך ממש מעט אור כדי לגרש את החושך הגדול. קול אחד קטן, שפוי וזך שלא יחשוש לומר - חשוך פה, מה קורה לכם? פתחו את הלב ואת העיניים, הפעילו את השכל הישר, את המוסר ואת צו מצפונכם ותנו לאור להיכנס.
כמו פך השמן, אנחנו אף פעם לא יודעים כמה כוח טמון בנו או בסובבים אותנו באמת. לפעמים זה אולי נדמה לנו כמו נס ולפעמים זה באמת נס וכל מה שאנחנו צריכים זה רק אור קטן שיעזור לנו לראות את זה.
מוצש - השבוע החדש שלך #סורה_חושך


28 בדצמבר 2016

מאמזון שעת סיפור - הו מאמא

שעת סיפור חגיגית במיוחד "מעשייה לנר ראשון" מאת Adi Zelichov-relevy שמספרת את הסיפור במיוחד לילדי מאמאזון.


27 בדצמבר 2016

שעת סיפור 2016 - סטורי שרונה

תודה לכל הילדים המתוקים שבאו בגשם ובסערה להקשיב לשעת סיפור יצירתית. תודה Eyal De Leeuw וצוות Story על ההפקה המהממת ותודה ל MAMA KNOWS על שיתוף פעולה משובח. וכמובן, לAviel Basil האלוף, שהפליא לאייר כהרגלו בחן וביד קלה על תיקי הבד. היה תענוג, המשך חנוכה שמח! 🌂
מעשיה לנר ראשון עם עובד - הוצאת ספרים
Little Stories - שבוע הילדים בסטורי שרונה





25 בדצמבר 2016

שעת סיפור 2016 - מגדלור

תודה להמגדלור - חנות הספרים הכי יפה בארץ, על אירוח מקסים של שעת סיפור ויצירה. היה תענוג 🌂
מעשיה לנר ראשון

21 בדצמבר 2016

המלצה

תודה ל Miri Ben-David Livi האלופה ולמוסף זמנים מודרניים של ידיעות אחרונות Yedioth Ahronoth על המלצה נהדרת ומשמחת ביותר
מעשיה לנר ראשון עם עובד - הוצאת ספרים
Image may contain: 2 people
No automatic alt text available.

ביבי מה נסגר

אם אין לחם, יש אחלה ארוחת בוקר בשרתון פלאזה, עם ג׳חנון ועוגת גבינה מוזרה ולקרדה לא קשורה לכלום ופנקייקס עם רוטב מייפל תעשייתי ומיץ תפוזים וחביתה עם פטריות ובצל ותשים לי גם קצת גבינה צהובה, יודע מה, תכין שתיים #ביבי_מה_נסגר

19 בדצמבר 2016

הפנקס

מאחר ונסיוני כשופטת מסתכם בהכרעות הרות גורל דוגמת ״היא אמרה לי שאני לא רינת״, ״נכון שאני אלופת העגבניות של הבית?״ ו״זה היה אמור להיות על שקר!״ הוחמאתי כשפנו אליי Yotam Shwimmer וTamar Hochstadter, עורכי הפנקס בבקשה שאצטרף לוועדת השיפוט המכובדת של כתב העת על מנת לבחור את הזוכים בעיטור הפנקס לשנת 2016.
כנס הפנקס המעולה שהתקיים היום ברוב עם ויוצרים חגג עולם שלם של דמיון וצבע שמתרחש ממש כאן בארצנו הקטנטונת. ההרצאות היו מצוינות, הקפה היה נהדר ושמחתי לפגוש את כל אותם אנשים מוכשרים הדואגים לכך שספרות הילדים בישראל הולכת ומשתבחת.
תמיד רציתי להגיד and the oscar goes to וסוף סוף היה לי הכבוד להכריז על המועמדים והזוכים בעיטור הפנקס. היה תענוג, ותודה לפנקס. נתראה בשנה הבאה!

13 בדצמבר 2016

book tour

חנוכה book tour - הכינו את המטריות :)
25.12 בשעה 17:00 - במגדלור, שעת סיפור מסורתית בחנות הספרים הכי טובה שיש.
27.12 בשעה 17:00 - בסטורי שרונה עם שעת סיפור, סדנת אמן, הפעלות מתוך הספר וסופגניות כמובן.
Story Aviel Basil המגדלור עם עובד - הוצאת ספרים

8 בדצמבר 2016

נשק וסע

בוקר טוב סברביה.
פתחתי את היום בתורנות ״נשק וסע״ עם אפוד שיק בכתום-עבודות-שירות (קולקציית ריזורט כנראה), המשכתי לירקניה ומשם לקצב.
אני חוששת שמדובר במדרון חלקלק (כתבות, לקוחות וספר בעיצומו - נא להמתין) ושהשלב הבא יהיה אפיית מאפינס אוכמניות לשכנה, טיפול פנים, רסיטל פסנתר עם האמצעית, אימון פוטבול לגדול ופליי דייט עם הקטנה. נשאר לי רק לתאם עם המסעידים את ערב הצדקה שאני מארחת הערב במדשאה האחורית, לפדר את האף ולהבחר לוועד השכונה #soccer_mom
#יאללה_חוזרת_לעבוד

1 בדצמבר 2016

חופשי הלב רוצה להתעטש

גם ראש חודש כסלו, גם דצמבר וגם יום חמישי. לא רע בכלל.
דֶצֶמְבֶּר
נתן אלתרמן
רֵיחַ יָם וְרוּחַ סְתָו
וּמִיץ שֶׁל תַּפּוּחֵי-זָהָב
וּמִין סַגְרִיר מָתוֹק-חָמוּץ
מוֹשֵׁךְ מִבַּיִת אֱלֵי חוּץ,
לָלֶכֶת-לֶכֶת וְלִנְשֹׁם
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת כָּחֹל-אָדֹם.
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת. נִיחוֹחַ דַּק.
הַגֶּשֶׁם זֶה עַתָּה נִפְסַק.
בָּרְחוֹב שׁוֹטֵף גְוָדַלְקִיוִיר
וּבוֹ שׂוֹחֶה "הַמַּעֲבִיר"...
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל
עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל –––
הַפָּנָסִים חִוְרֵי פָּנִים.
כְּחֻלּוֹת עֵינֵי הָעֲנָנִים.
וּמַשֶּׁהוּ מוּזָר כָּזֶה
לוֹחֵץ דּוּמָם עַל הֶחָזֶה,
לוֹחֵץ, קוֹרֵעַ וְדוֹרֵשׁ –
הַלֵּב רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּשׁ.
דֶצֶמְבֶּר – חֹדֶשׁ מְקֻטַּר
רֵיחוֹת תַּפּוּחַ וּמָטָר,
אַתָּה נוֹתֵן כֹּחוֹת גְּנוּזִים
לַהֲרוּגֵי הַתַּמּוּזִים,
אַתָּה יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב
מְעַט אָבִיב לְתֵל-אָבִיב.
י"ב בטבת תרצ"ה (שזה גם יום פטירתו של אבא שלי וגם יום ההולדת של אחי המשובח, אז חופשי הלב רוצה להתעטש)
18.12.1934

29 בנובמבר 2016

לימוניות

גוגל דודל משובח הבוקר.
גם אני, ככל הנערות, דמיינתי עצמי כג'ו הסופרת, החולמת עזת הנפש, בכיתי את מותה של בת' (ספויילר, נניח) וחלמתי על לימוניות ותיאטרון פרינג' בעליית הגג. בניגוד לכולן התאהבתי בפרופסור בר המסתורי (המעניין פי אלף מלורי הבורגני) והערצתי בסתר ליבי את איימי המעשית והיפה. נשים קטנות גדולות בספר פמיניסטי (למרות ועל אף) שמצליח לטפל בטבעיות לא פדגוגית בנושאים כמו עוני, מוות ושברון לב ולייצר קסם נצחי, שלא פג. מזל טוב לואיזה מיי אלקוט.

28 בנובמבר 2016

האזנה נעימה

אז הצלחתי למצוא יום אחד בלי צינון ושיעולים והנה: ספר קולי. למי שרוצה להאזין ברכב או סתם להשמיע לפני השינה, אפשר להוריד את הספר כאן ב iCast. כשהייתי קטנה קלטות כאלה היו להיט (היה לי את ״פיץ העכבר מספר ושר״) והנה פוף פתאום אני מינימום חנה מרון. תהנו!
iCast
מעשיה לנר ראשון
עם עובד - הוצאת ספרים

 http://books.icast.co.il/book/maasyia-lener-rishon

27 בנובמבר 2016

929

קוראים תנ"ך ביחד. על רגע מזוכך של שחרור: כמו עיטוש סרבן שפקע וניתז, כמו גיהוק המבקש לצאת, כמו ענן שהגיע יומו וזמנו להתגשם. כמו נבואה.



23 בנובמבר 2016

חמש מחשבות על אמנות:


1. בכיתה ג׳ התחפשתי לצייר. לא ברור של מי היה הרעיון (אמא?!) אבל האאוטפיט כלל ברט מוזח על הצד, שפם מסולסל שצויר בעפרון אייטיז שחור ובולרו (מסתבר שפעם קראו ככה לווסט!) קטיפה אדום דהוי שסימל כנראה שילוב בין בוהמה אומנותית לרומנטיזציה של העוני.
2. מכיתה א׳ ועד סוף כיתה ח׳ ציירתי כל שבוע בסטודיו של אביבה המיתולוגית בשכונת ל׳ התל אביבית. ציירתי אז הרבה כלבים וכינורות. לא בטוחה עדיין מה זה אומר עליי.
3. לאחרונה (יש הסבורים בטעות כי זהו חלק ממשבר אמצע שנות השלושים שלי) חזרתי לצייר.
4. בדמיוני ראיתי עצמי מציירת בסטודיו מואר המשקיף לאוקיינוס, לבושה חולצת כותנה גברית ישנה, שיערי אסוף ברישול, ברקע ג׳וני מיטשל וכוס יין אדום לצידי. בפועל אני נחנקת מהריח, הילדות רוצות גם לצייר, ברקע סטטיק ובן-אל ונגמרו לי המגבונים.
5. לפחות אני כבר לא צריכה לצייר לעצמי את השפם.

20 בנובמבר 2016

כנס הפנקס

אני אהיה שם ועוד הרבה אנשים מעניינים, הרצאות משובחות ויצירות ספרותיות מצוינות. מומלץ בחום. בואו.



16 בנובמבר 2016

אם אי פעם אאלץ לרדת למחתרת, לאמץ זהות בדויה, להתחבא בדירת מסתור או במערה באפגניסטן - כל שתצטרכו לעשות על מנת לאתר אותי בקלות הוא לשלוח את אחד מילדיי כשהוא זקוק למשהו (מגבון לידיים דביקות, גומיה ורודה, מים עכשיו דחוף את רוצה שאני אתייבש?) - אין צורך בכוחות מודיעין מיוחדים, ההצלחה מובטחת.

13 בנובמבר 2016

הקריאו לה ספר


הקריאו לה ספר
למען תדע
שאי שם בחוץ
ממתין עתידה

הקריאו לה ספר
למען תדע
שדרוש כפר שלם
לגדל כאן ילדה

למען תדע כל אישה וילדה
שאם יש לך ספר
אינך בודדה
לצידך גיבורות מדיו ונייר
למען תדעי הן אפשר הן אפשר
ואם רק תרצי
אז בלי בעיות
תוכלי יום אחד
נשיאה להיות
#wishfulthinking
 
 

11 בנובמבר 2016

לֶךְ לְךָ.

ועכשיו הלך גם האיש שכל שיר שלו מרסק את הלב כמו ניגון חסידי בן אלף שנה.
לֶךְ לְךָ.

10 בנובמבר 2016

חם בחוץ כאילו יולי, חשוך כאילו עשר בלילה ומנהיג העולם החופשי, אני מצטטת, אמר בשידור טלויזיה את המשפט הבא: "אם הילרי לא יכולה לספק את בעלה, כיצד תוכל לספק את אמריקה?". בסה"כ הגיוני פה.

9 בנובמבר 2016

חמש מחשבות על הבחירות בארה״ב:


1. הרוב קובע. כנראה שהרוב הוא עדיין בור, גזען ושוביניסט ומלך הכיתה הוא בריון כוחני.
2. הבעיה בתקרת זכוכית - היא שקופה. קשה לראות איפה בדיוק היא ממוקמת וכולנו חשבנו שהיא קרובה יותר.
3. בריאליטי כמו בריאליטי - חייבים אפקט הפתעה בסוף.
4. אני די משוכנעת שערד ניר מסתיר חליפה של סופרמן מתחת לז׳קט.
5. מה נסגר איתך אמריקה?
#אמפריות_נופלות

8 בנובמבר 2016

תקרת זכוכית

סיכוי לא רע שהלילה אישה תנפץ את תקרת הזכוכית האולטימטיבית. ברור שכאשר זכוכית מתנפצת עפות זגוגיות ויש הרבה פצועים בדרך ושהמחיר שנשים כמו הילארי קלינטון, הילדים שלהן ובני זוגן משלמים הוא עצום.
לכל החברות והנשים סביבי שמעדיפות לא להשתמש בכינוי ״פמיניסטית״ (זכותכן המלאה) - כל עוד יש לכן אפשרות לבחור ולהבחר, לתכנן כמה ילדים תביאו לעולם, לזכות בהשכלה גבוהה, לנהוג, לפרנס ולהתפרנס, לשרת בצבא, להחליט עם מי תחלקו את חייכן ואפילו ללמוד קרוא וכתוב - אתן כבר כאלה. העולם צועד קדימה ובקרוב כנראה שאישה תהיה זו שתנהיג אותו. אני לא בטוחה שקלינטון היא הטובה ביותר למשימה הזו (כי היא לא), אבל כרגע - היא מנהיגה טובה דיה. בסופו של דבר, כפי שכבר למדנו, זה פחות או יותר מה שצריך כדי להצליח.

3 בנובמבר 2016

חדר בריחה

אמש השתתפתי לראשונה בחדר בריחה (אין ולא תהיה תמונה סחית בסוף הפוסט הזה). חמש מסקנות על:
1. בתור גיקית שעשתה כמה קווסטים ועפה על עצמה, ולאור העובדה שאנחנו כבר חודשיים בערך בסוג של חדר בריחה (יחידת דיור זמנית בדרך לדירה מוכנה..), הייתי משוכנעת שתוך עשר דקות אני בחוץ. על אף שהיו איתי בחדר אנשים עם רקע בהצפנה, ניתוחי לב וחניה מושלמת ברוורס, אודה ואף אבוש שסיימנו את המשימה בדקה ה-54.
2. איקאה זה חדר הבריחה הגדול ביותר שקיים בארץ.
3. אם האחראי על החדר פונה אליכם בקשר ארבע פעמים בעשרים דקות (״חברים, תסתכלו גם על התקרה״) כנראה שכבר מסתלבטים עליכם בחדר הבקרה.
4. תעשו פיפי לפני.
5. יש מצב ששברתי משהו.

23 באוקטובר 2016

פתקא טבא

השבוע, באמצע סיור מסתורי במנהרות הכותל, חשבתי על כוחן של מילים. כשהגענו לנקודה הנחשבת לקרובה ביותר לקודש הקודשים טמנו הילדים פתקים בכותל, כל ילד ובקשותיו (טלסקופ, שמלה וברבי משימת הריגול לצד בקשות מאתגרות בהרבה הכרוכות בהרחבת המשפחה ותחיית המתים). פתאום הבנתי עד כמה הרעיון הזה חכם, בין אם אתם אנשים מאמינים ובין אם לא. שעה שכל קואצ׳ר ממליץ לכם ״לצעוק את החלומות שלכם״ הקונספט של פתק בכותל מבקש אתכם ללחוש אותם, בשקט, בקול פנימי צלול ונטול רעשי רקע. הכתיבה הפשוטה והברורה על פתק (שאף אחד לא קורא וקובע בביטול שזה מיותר/בלתי אפשרי/מטופש/מוגזם לגמרי) מנסחת באופן הכי ברור, בראש ובראשונה עבורנו, את הרצונות העמוקים והכמוסים ביותר שלנו. אם זו לא תפילה, אני לא יודעת מה כן. פתקא טבא ושנה טובה ומתוקה.
#תחל_שנה_וברכותיה

16 באוקטובר 2016

גשם

דווקא בסוכות, כשכולם יוצאים מאיזור הנוחות שלהם ומצטופפים יחד, אגודה משפחתית אחת של שלל טיפוסים (מקסימים, שלא תטעו) תחת מרחב מצומצם ומאולתר של כפות תמרים ובדים פשוטים ותעביר את האורז אני לא מגיעה ותן לעבור היא צריכה פיפי ושיט שכחתי למעלה את השתיה מי עולה להביא, דווקא אז אנחנו נדרשים להכניס אורחים ואורחות ולהזמין אושפיזין. כי להכניס מישהו פנימה, כשבחוץ מתקרר, זה בסוף עניין של חדרי הלב ולא של חדרי הבית.
וכשהזכירה חמותי הירושלמית ״ותביאו סוודרים״, היא חיממה מאד את לבי, כי ערב סוכות בירושלים כרוך בצינת ערב אמיתית וצמרמורת נעימה ורחובות קטמון הישנה מתמלאים בקוביות בד מוארות הנדלקות ברחובות הרחבים והיפים בזו אחר זו ונזכרתי שוב בחידון סוכות המסורתי שערך אבא שלי כל שנה בסוכה הנהדרת של בני הדודים מכוכב יאיר ובמכונית עמוסה שמיכות פוך וקופסאות אתרוגים ותבניות בדרך לשם ובהרגשה ההפכפכה והמדמיעה הזו שהנה, רק עוד רגע, עומד סוף סוף לרדת גשם. #סוכות_שמח

30 בספטמבר 2016

תחל שנה וברכותיה

כילדה, הייתי מקבלת מסבא וסבתא שלי בכל שנה בדואר איגרת שנה טובה. בתור מי שהשם השני שלה הוא שושנה (כשזה עוד היה שם של קשישות תימניות, לפני שהפך היפסטרי), תמיד חשבתי שהשושנים המאובקות נצנצים נבחרו במיוחד עבורי. מתוך המעטפה בקעו יונים מסתחררות, סרטים מסתלסלים, שופרות, רימונים, זהב ודבש, ספרי תורה, ילדים ורודי לחיים, חיילים עזי מבט, קיטש, אקסטרווגנזה זוהרת ואיחולי שנה טובה תמימים ופשוטים. ללמדך שככה צריך להתחיל כל דבר בחיים - בתשוקה, בהגזמה, במעוף, בתופים ובמחולות, ובעיקר באמונה נאיבית, נטולת ספקות וציניות. פזרו נצנצים איפה שרק אפשר, כדי שיראו לכם את הדרך הביתה, מוארת מתמיד. תחל שנה וברכותיה - אמן.

28 בספטמבר 2016

זמן לכתב

אֲנִי לֹא בְּאֱמֶת כָּאן
אוקיאנוס אָפֹר כּוֹבֵשׁ בְּמֶּלַח
סְפִינוֹת טְרוּפוֹת וצוּקֵי בַּזֶּלֶת
שְׁחַפִים חַגִים מעליי
״לִמְּסִירָה״, מַצְהִיר הַיָּם:
״סַנְדָּל תִּינוֹק בּוֹדֵד וּמְשּׁוּמָר, בֵּן זוּגוּ נִצַּב עַל הַמַּדָּף בּוֹהֵק בְּבּרוֹנְזָת נֶצַח״.
אִשָּׁה בַּמִּבְטָא חָצַצַי נִגֶּשֶׁת אֶל כִּסֵּא קָנְבס מְפֻסְפָּס
מצִּיעָה סָמְסִינְג קוֹלְד טוּ דְרִינְק
״טוֹפִי בְּטַעַם דְּמָעוֹת בְּבַקָּשָׁה, עִם גַּעְגּוּעַ בַּצַּד״
תֵּבַת נְגִינָה רְחוֹקָה מְנַגֶּנֶת
שִׁיר עֶרֶשׂ מוּכָּר
הִיכּונֹו הַמְּשׁוֹרְרִים, עוּרוּ הַסּוֹפְרִים
עָלוּ עַל סְחַרְחָרָת הַסּוּסִים הָעַתִּיקָה
זְמַן לִכְתֹּב


26 בספטמבר 2016

בורבון

במסגרת חוויותי במרתף הדחוס מעט בו אנו מתגוררים בימים אלה (עד שמשכננו החדש יהיה מוכן), אני מוצאת עצמי יושבת כל ערב בחוץ, על כורסא קטנה ומרוטה שמצאה את עצמה ליד דלתנו. עם הזמן הוצאתי שולחן קטן, קנקן לימונדה עם כוסות ושמיכה קלה, לערבי סתיו צוננים. יש לי תחושה שהעניין מתדרדר והשלב הבא יהיה להוציא את הסריגה שלי, את דגל הקונפדרציה (על אף היותי ינקית ברוחי), בקבוק בורבון ורובה ציד, ליתר בטחון.

 #ראו_הוזהרתם #תמיד_רציתי_פרונט_פורצ׳ #יש_לחם_תירס_על_אדן_החלון

21 בספטמבר 2016

נוטלה

שפל חדש במשוואת הורות-קריירה-מטלות-עומס- לא-הספקתי-פיפי-היום-אני-כבר-אנוח-בקבר: כרגע אכלתי לארוחת ערב פיתה עם שוקולד שנמצאה בילקוט (לפחות נראה שהיא מהיום בבוקר, וכן, אמהות מצקצקות שמעבר למסך, מדובר בקמח לבן ונוטלה).

18 בספטמבר 2016

והגדת

על מה את חושבת, ילדה יהודיה בברלין של 1935?
בעוד שלוש שנים העיר תבער תחת רגלייך, חנות הספרים של אבא ואמא תיעלם לנצח ואת תמצאי עצמך עושה את הדרך לפלשתינה, יחד עם אחיותייך, זו הגדולה וזו הקטנה, שרק נולדה.
ילדה שדורשת בגיל חמש להצטרף לבית הספר, ובאין אפשרות רישום בגיל כה צעיר לבית ספר יהודי, מסכימים הוריה הלמדנים לצרפה לבית הספר הגרמני לשנה, למען תשכיל.
ילדה יהודיה יחידה בכיתה, שמסרבת לעמוד בהמנון המפלגה הנאצית שפותח את יום הלימודים. בת חמש בלבד, יושבת, שעה שכולם שרים.
ילדה שהסיפור שלה הוא סיפורו של העם המשוגע הזה, שמגיעה לתל אביב באוניה ומצטרפת להגנה, מדביקה כרוזים בלילה, משתתפת במצור על בן שמן במלחמת השחרור ופוגשת בסבא החייל, מתאהבת, נישאת לו ומקימה משפחה.
ילדה יהודיה שמאז אותו המנון גרמני סלדה מעדריות, נבערות, לאומניות ומנהיגים נערצים.
ילדה שיודעת שהיא לא כמו כולם, למרות השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות, מהרגע שהמורה הגרמני היכה בה בסרגל ביד שמאל הכותבת.
ילדה שאיבדה בן וחתן, שגידלה משפחה ונכדים במסירות ובדאגה רבה, שהיטיבה לרקום ולקרוא ולבשל ולפתור משוואות ולהבין ללבו של ילד.
ילדה שמעל הכל הפנימה והדגישה לנו היטב שהאדם קדוש מן האדמה, ושכל בני האדם נבראו בצלם.
הדור שבנה את הארץ הזו הולך ונעלם, ונשארים רק הזכרונות, הגעגוע וסיפור שיש לספר.
#והגדת



13 בספטמבר 2016

סבתא מרים

רחוב גלבוע שש היה עבורי עיר מקלט והסלון המואר עם הריחות המוכרים היה קודש הקודשים והספריה הגדולה אבן השתיה.
סבתא מרים ממתינה במרפסת בחלוק ביתי, עיניים כחולות, ריח של כביסה ומרק עוף צח עם אטריות.
ראינו יחד עשרות פעמים את הסרטים הבית על המים וצלילי המוסיקה ומרי פופינס, צייצתי לחתולים מהמרפסת החמה, כשאני מוקפת צבעי מים ומכחולים ועפרונות צבעוניים וכתמים ורודים של רקפות.
אח״כ היינו יושבות לנוח, על השולחן מונחים עבורה בקערית ענבים חתוכים עם גבינה לבנה ועבורי צלוחית פלסטיק עם פרוסת עוגת רולדה לצד שוקו בכוס עם קשית מוזהבת. עולמי הרגשי קיבל שמות בגרמנית ישנה ומחבקת - רייזה פיבר, המונגן, וגם וולטשמרץ - יגון העולם המתפשט, הלגיטימי, הטבעי.
שמעתי ממנה סיפורים על בנות שיכולות לבחור בין צמות צפלך לתסרוקת קצרה, על כך שנערות הן כמו לחמניות טריות במאפיה ברלינאית ולכן צריכות להנשא מוקדם, אבל חייבות גם ללמוד ולהשכיל ולדעת שפות ואלגברה ולקרוא היינה וגתה ולומר קדיש על אבא.
שקעתי בספרוני פז מאוירים בנאיביות, באגדות, בספרות בלשים, אגתה כריסטי וננסי דרו, אניד בלייטון ופוצ׳ו, גד ודן ושטרובלפטר. משתעשעת בקוביה הונגרית ועגלת בובות, שמונצעס מהויטרינה, כסא אוכל שוויצרי וסינרי מגבת קטנים.
אהבתי אותך אהבה גדולה סבתא, במיוחד כשתמיד ציינת שאני שוב פעם צודקת, וכמה שאני דומה לסבתא שושנה, שאני קרויה על שמה.
בהקדשתו של סבא ערמון, אביך, לבנותיו, בהקדמה לספרו ״אוצר גנזי״, הוא מבקש - ״לעיין בספרי זה ולקרוא בו בכל עת מצוא, להשפיע על ילדיהן למען יקראו בו וידלו ממנו ידיעות על עולם שחרב, עולם שבלעדיו לא היו מגיעים עד הלום. כמו כן הוא מבקש ״שיתנהגו כאילו היו בנים לכל דבר״ - ואת בדרכו, ליברלית, משכילה, מסורה, סקרנית, יועצת בחכמה.
אני מקווה שאת וסבתא שושנה חולקות עכשיו קפוצ׳ינו טוב שם למעלה, הלט די הנד, עם פרוסת שטרודל וקצפת.
אני בינתיים אחבק את הוולטשמרץ המתפשט בגוף ואת סבא ואמא והמשפחה כולה, ואדע שהיית לי לעיר מקלט.

(לזכר סבתא מרים שלי, שהלכה לעולמה היום)

7 בספטמבר 2016

כביסה

פרבר בורגני, רבע לשמונה, אי שם במרכז הארץ. אמהות דוחקות בילדים להזדרז, אבות משאירים במעלית ניחוח גילוח מהיר, סרט נע, נשק וסע, יום טוב, עוד חיבוק אחד ודי וביי. לראשונה מזה שנים אני עצמאית ועובדת גם מהבית. אלא שלעת עתה, במסגרת המעברים לקראת בית משלי אני נאלצת להסתפק בחדר משלי. כך, מפה לשם, מצאנו עצמנו בפתרון מגורים קטן וזמני - שני חדרים ורבע, מקלחון סמלי, מטבחון מדיני וזהו בגדול. צמצמנו את הבגדים, המשחקים והמזון להכרחי בלבד וגילינו (זהירות, קלישאה שחוקה בדרך) שבאמת לא צריך הרבה. מתברר שהפוגה קלה (וקצרה, אם אפשר) מסגנון חיים צרכני, בורגני, עמוס חפצים ולא אקולוגי היא מבורכת (כלל שלא יחול לעולם על תיקים ונעליים, סייג עבור כל מרימות הגבה שיתקלו בי בהמשך השבוע).
עוד גיליתי שהצניעות יפה לכתיבה ושתנאים של סופרת מיוסרת מהגדה השמאלית הולמים את המלאכה. ברור לי שלאורך זמן אין רומנטיקה בכבסים תלויים ובשיעול שחפני, כפי שחשבתי בנעוריי, אבל החדר הנזירי והצמצום סביב בלי ספק מעוררים את הדמיון. כעת, לכל מי שפוגשת אותי מחר בבוקר בדרך אל הגן ומתנצלת שהיא בלי איפור, אין לי אלא להתנצל בפניה, חומד, שאני בלי חזיה #אין_לי_מכונת_כביסה_מחכה_למשלוח_מהמכבסה

29 באוגוסט 2016

בואו לשולנח (כך במקור)

צעדתי היום לאורך שכונת נעוריי, היכן שפעם היה לי אבא וזכרונות שהתפזרו כמו פרודות של ריח באוויר: בצל מטוגן, תפוחי עץ אפויים עם אגוזים וקינמון, שאריות של מדורה לפנות בוקר, סבון תינוקות, סוכה מקושטת. צעדתי בשבילים שנסללו תחת נעליי הראשונות, היכן שפעם היה לי עץ משלי וקולות רחוקים שנעלמו כמו סביון קשיש המתפזר ברוח. לרגע דמיינתי ששמעתי מאחת המרפסות הדהוד קריאה צוהלת לארוחת ערב, ורציתי לעלות ולטבול לחמניה רכה בחלמון חם המתפזר על הצלחת ומותיר בה דבק מתוק מלוח, כמו כל הגעגועים כולם.

23 באוגוסט 2016

אמנות

גלריית האמנות ׳פחות מאלף׳ מציעה יצירות מקוריות של אמנים ישראלים במחירים של עד אלף דולר. בקטגוריית הילדים תוכלו למצוא את מיטב המאיירים עם עבודות מצוינות של יוסי אבולעפיה, דוד פולונסקי, דני קרמן, הילה חבקין, לנה גוברמן ועוד. גם Aviel Basil הנהדר מציג את איוריו הנהדרים ובין היתר תוכלו למצוא בגלריה את האיור שחותם את ספרי ׳מעשיה לנר ראשון׳, הזדמנות למתנה איכותית ואישית לכל מי שחוזר ללימודים בשבוע הבא. בהצלחה!


22 באוגוסט 2016

אטרקציה

חבריי ומשפחתי כבר יודעים שאני נמנעת לרוב ממה שמכונה בטעות ״אטרקציות״ וכולל קהל, תורים וזיעת סוף אוגוסט לא אטרקטיבית. איכשהו, דבר הוביל לדבר ונקלעתי לתערוכת הלגו. חייבת לסייג ולומר שלחובבי הז׳אנר ולילדים מסוג מסוים אין כל פסול בביקור. למי שפחות מתחבר לחברת בני אדם בעונה זו של השנה הרי שמעבר לכמה תחנות חביבות וממוסחרות להחריד היה אפשר בהחלט לוותר על החוויה שכללה אקוסטיקה ופלטת צבעים של טריפ רע, המולה, מבוגרים תשושים רגע לפני קו הסיום ומיקום אסטרטגי של היציאה היחידה דרך חנות עם מחירים מופרכים.
המלצתי - להשקיע את תקציב הכרטיסים בלגו שווה (הילדים ממליצים בחום על טירת פרוזן או אבירי נקסו), להתכנס כולם יחד במזגן ולהרכיב. זו אטרקציה! #אני_לא_באמת_כאן #לחובבי_הז׳אנר #אין_כמו_בבית

19 באוגוסט 2016

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

בָּסוֹף
הָאָהַבה הִיא זוג מִילִים:
כְּיָמִים
אָחַדים.
זִכְרֹון אָקוֹרדיאוֹן רָחוֹק בוֹכה בּגָעַגוע
כּשהָכרוֹז מָכרִיז עָל הָגַעה לָתָחַנה שֶׁל
ז׳וֹרז׳ V
וחוֹם נוֹשֶב מְהָפְתַחים
ומסִפְלי מָשְקֶה
וְלָנו זֶה נִדְמֶה עָדַיין
כּאִילו זֶה הָיַה
אֶתְמוֹל

18 באוגוסט 2016

my so called life

מאחר ואני נטולת בית בימים אלה של מעבר, חזרנו לסיים את החופש בבית אמא. הילדים משחקים בפישר פרייס וינטג׳ מודל 85, אני עונה לטלפונים (אמיתיים. אנשים אשכרה מתקשרים הביתה, זה עוד קורה) ומפטפטת עם אנשים מהעבר, אוכלת שניצלים טריים (שלא אני טיגנתי!) היישר מהמחבת וננזפת באהבה על דעתי הפזורה ובגדיי הפזורים עוד יותר (what year is it?). במסגרת הרגרסיה חזרתי לשמוע אייס אוף בייס, לצפות בשידורים חוזרים של אבא חורג אמא חורגת ולהתרגש כשיש לי בית ריק. השלב הבא - דוק מרטינס וכובע אנטונלה. ראו הוזהרתם
#home_sweet_home #my_so_called_life

11 באוגוסט 2016

לסיכום - חמש מחשבות על חופשה עם ילדים:


1. התינוקת שבוכה הכי חזק בטיסה היא אחות של הילד המעצבן שלא מפסיק לבעוט במושב שלפניו. שניהם שלך. תעשי כאילו את לא מכירה אותם.
2. לשגות באשליות #1: לארוז לעצמך שני ספרים לחופשה ובנוסף להתחייב לערוך את הגרסה האחרונה של הספר הבא, בשאיפה שהנוף הזר יעורר בך השראה.
3. לשגות באשליות #2: ילדים שמסתכלים על הנוף ולא על האייפד.
4. בשדה תעופה יש את כל מה שאני צריכה בשביל סיפור טוב: קפה, רומנטיקה והבטחה להרפתקה.
5. זכרונות הילדות הכי טובים שלי הם מתחנות דלק מסביב לעולם. אף פעם אל תזלזלו בכוחה של עצירה.

8 באוגוסט 2016

חזרנו

חזרנו. היה צונן ומנומס וירוק וכעת חם, רטוב, צעקני וכולם מסתובבים עם קמט ה״לא בטוח אם זו אזעקה או אופנוע״ בין הגבות.
מסקנות לגבי האבולוציה של חופשה אירופאית:
ערב ראשון: הבנות יורדות לארוחת הערב בשמלות חגיגיות, נעלי בלרינה, צמות וגרביונים, הילד מודה למלצר בשפה המקומית, מתקלח לפני שיורדים, מסתרק.
ערב רביעי: הבנות עם הבגדים מהבוקר, הילד אוכל עם הידיים. מוותרים על מקלחת, גם ככה קר בחוץ ולא מזיעים.
ערב אחרון: הקטנה עם מכנסי פיג׳מה, בלי חולצה, האמצעית יחפה ובוכיה, שלושתם מתגרדים, הגדול מצטרף לפסנתרן עם גרסה מקומית לסטטיק ובן אל, מסתבר שהוא עדיין לבוש באותם בגדים מהערב הרביעי.
#רומזים_לנו_בעדינות_שהגיע_הזמן_לעזוב
#home_sweet_home

7 באוגוסט 2016

דרמות בית משפט, חמש מחשבות על:


1. פרק העיוורון הגזעי יגיע לקראת אמצע העונה, ובמרכזו מסדר זיהוי הכולל סטודנט שחור לרפואה, שגדל לבד עם אמו החרוצה ועומד בעוד רגע לעמוד לדין על רצח שלא ביצע.
3. פרק התביעה הייצוגית יכלול פרבר אמריקאי טיפוסי, רצוף דשאים. הפרקליטה הנמרצת תעבור מבית לבית, על מנת לאסוף עדויות על מחלה מסתורית התוקפת את התושבים ההגונים וקשורה בשפך הסמוך.
3. פרק הראיה שמופיעה רגע לפני ההרשעה. היוש סיכת ראש שלא קשורה לנאשם הקרח שלנו, תודה שהגעת באמת.
4. השופטת תהיה אפרו-אמריקאית נחושה, קשוחה ושבעת ימים (עוד מעט כולם יגשו ללשכתה ויחטפו על הראש), הפרקליט יהודי ממולח אך קלמזי (כל הניירת התפזרה לו במסדרון אבל הוא נורא חכם אז יהיה בסדר), העיתונאי ממושקף פזור בלורית ולבוש בגדים גנריים (כי הוא כלב השמירה וזה אז הוא לא נכנע לגלובליזציה ולקפיטליזם החזירי ולתיעוש) והפוליטיקאי המקומי נאה ומכסיף (הוא חייב להזהר מהיועץ שלו).
5. חבר המושבעים: אחד שנראה כמו חוטב עצים מזוקן, אחד היספני, אחת שסורגת במהלך המשפט, לפחות שניים עם עודף משקל ואחד שנראה כמו המבוגר האחראי. את הסורגת נצטרך לשכנע.
#הביאו_את_הסתיו_אין_לי_מה_לראות

3 באוגוסט 2016

הר הקסמים

מצד אחד, גיליתי שאני זקוקה לרעש כדי לכתוב. מצד שני, שקט מבורך, 18 מעלות באוגוסט, תחושה של פילטר אינסטגרם נצחי, כלבים מטופחים ואדניות פרחים מטופחות לא פחות.
#הר_הקסמים #no_filter #יש_מקום_אחר

27 ביולי 2016

מעברים

ביום שישי הבא עלינו לטובה אארוז את כל מחלצותי, צעצועיהם, נעליו (תודה לאל שאין הרבה) ועוד בארגזי קרטון (זהירות, שביר) לקראת מעבר עתידי בעוד כחודשיים בשעה טובה לבית משלנו. בינתיים מתוכננים לנו חיי נדודים לא צפויים בין יחידות דיור, משפחה אוהבת, חברים טובים והפוגה אירופאית לטובת שלוות הנפש שלי. מאחר ואני נערה הרפתקנית שמסתדרת נפלא עם שינויים בתוכניות (not) החלטתי להתכחש לגנטיקה, ואם כבר נידונתי לחיות על מזוודות, כדאי שאסגל לעצמי תכונות של צועניה. אני לא אומרת שאתחיל ללמוד נגינה על אקורדיון אבל אם תראו אותי עם שפם, אל תתפלאו
#הותשתי #מגדת_עתידות

19 ביולי 2016

ילדותי השניה, חמש מחשבות

זו ילדותי השניה, חמש מחשבות על:
1. בסופו של דבר כל המבוגרים שפגשתי הם לגמרי ילדים בבסיסם. הליבה היא אותה ליבה, הפרסונה, העלבונות, החולשות, הכשרונות, הטמפרמנט - גיל 6.
2. זו הייתה מחמאה, בגדול. אנחנו רק מתקלקלים עם השנים.
3. אולי בגלל זה ספרי ילדים זה הדבר האהוב עליי בעולם כולו. תנו לי יום שלם באגף הילדים של בארנס אנד נובל ואני מסודרת.
4. אני כבר אישה מבוגרת ועדיין תמיד יתחשק לי להשאר עוד חמש דקות בבריכה, לקנות לעצמי שוקו בשקית בסופר ולשמוח (עמוק בלב) כשיש שביתה.
5. המנהג הזה עדיין מתקיים, מדור לדור: להתחבא כשבאים לאסוף אותך מחברה, what year is it?

7 ביולי 2016

סבתא דבורה

פתאום, סתם ככה, נזכרתי בסבתא שלי עליה השלום. הכנתי טחינה ולפתע עלתה דמותה ושבה - צועדת אלינו בשבת בצהריים עם טחינה ביתית בצנצנת רחוצה היטב, סגורה בגומיה משרדית ונייר אלומיניום, כזו שפעם אכלסה משהו אחר. תמיד אלגנטית, פולניה אסלית עם לק בגוון פנינה ושכל ישר. אישה קשוחה שהצליחה לדלג מעל טרגדיה אישית איומה בצעדי ריקוד מדודים ולחבר מחדש באמצעות דבק שעשוי משמחת חיים ותבונה בין שתי משפחות אבודות.
עת צעדתי בכפכפים ושמלת טריקו, תהיתי מה הייתה אומרת (והייתה אומרת, אוהו שהייתה) לו ראתה אותי משתרכת ברחוב כמו איזו כפריה.
לשם כך ניסחתי חמישה כללים תחת הכותרת ״לא אלגנטי״ - גזרו, שמרו וזכרו שפולניות יש בכל עדה:
1. לצאת מהבית בשיער רטוב
2. לקנות את אותו פריט במספר צבעים
3. לוגו מעל גודל של מטבע חמישה שקלים
4. ללעוס מסטיק
5. לק מתקלף
#רבע_פולניה #הרבע_הדומיננטי #סבתא_דבורה

1 ביולי 2016

לימונצ'לו

בְּלִי שֶשָׂמְתִי לֵב
הגָעַגוע חָבַט בִּי מִתוֹך גְבִיע גְלִידָת לִימוֹנְצֶ'לוֹ.
הָאֶבֶל לֹא פְרָאיֶיר
הוא מְשָחֶק מְלוכְלָך וְדָבִיק וְחָמוץ
מָפְתִיע עִם מָכַּה בָּצְלָעוֹת
מָשְאִיר אוֹתָך בּוכִיָה
בְּאֶמְצָע גְלִידֶרִיָה
בְּצֹהָרי יוֹם שִׁישִׁי.


בלוז לחופש הגדול


28 ביוני 2016

פלאפל

אני לא יודעת למה נזכרתי בזה (אני בעצם יודעת, משום שאכלתי מנה פלאפל לא טעימה בכלל, בעמידה, בחמסין) אבל המקום החביב עליי בעולם לארוחות צהריים הוא בית הקפה של הכלבו הניו יורקי 'ברגדורף-גודמן'. נכון שזו אינה טרטוריה איטלקית עליזה וגם לא פינת חמד פריזאית אי שם בגדה השמאלית, ואפילו לא טעים שם באופן חריג. זהו פשוט מקום כה מנותק, שבע, מאוכלס גבירות אלגנטיות שעסוקות בעיקר בטיפוח כלבי מחמד ורעמות גבוהות סגולות שהסעודה שם מקבלת נופך כמעט אנתרופולוגי. אין רעש רקע מרגיע יותר מקרקושי הסכו"ם המבהיק, שקיות הקרטון הקשיחות ופטפוטי הסרק לצד חליפות השאנל, צעיפי המשי והנוף הניו יורקי הניבט מהחלון, כולו הבטחה שטרם התממשה. באני מקדוגל, מאחורייך.
(כמובן שסעדתי שם פעם אחת ויחידה בעלות של מלאנתלפים מנות פלאפל, ועדיין...)

20 ביוני 2016

הביתה

יְלָדַי מַחְזירִים אוֹר
עֵת מַחְשִׁיךְ
עֵת קַר
עֵת חָסֵר
בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים
הֵם מְסַמְּנִים
בְּפֵּירורִים שֶׁל חָלַה מְתוקָה
אֶת הָדֶרֶך הָבַּיְתָה


16 ביוני 2016

שבוע הספר

הבאתי ביכורים.
ב 16.6 (חמישי הקרוב) אמתין לכם בשעה 19:30 בדוכן של הוצאת 'עם-עובד' בכיכר רבין, עם תירס חם, געגועים לילדותי וחתימות על הספר 'מעשיה לנר ראשון'.
ב 22.6 (רביעי הבא) אגיע לשבוע הספר בירושלים, עם סוודר ואטיטיוד של ירושלמים עילאיים ומתנשאים.
נתראה :)
#שמישהו_יזכיר_לי_להביא_עט_כי_אני_בטוח_אשכח #שהחיינו_וקיימנו_והגיענו


6 ביוני 2016

חמש מחשבות על פתיחת עונת הרחצה:


1.קל לזהות את האמהות המאורגנות: המצופים של הילדים שלהן זהים, הפירות חתוכים ומקולפים, הן דאגו מראש להביא שמפו ובגדים להחלפה בתיק. קל לזהות אותי: היחידה עם בגד ים. היחידה ששכחה להביא לעצמה מגבת.
2. כולכן יושבות בחוץ מזיעות עם בגדים כי אתן ״כבר לא בנות 20״. תגידי, גם לבר רפאלי היית אומרת ״כל הכבוד על האומץ״? חם לי, אני בבריכה, אני לובשת בגד ים. זה לא נובע מהעצמת נשים, אני כבר עצומה ממילא. זה נובע מנורמליות.
3. תמהני - למה מחוגי השניות של השעונים הגדולים שתלויים בבריכה נעים ברצף ולא בתיקתוק?
4. טרחת והבאת שניצלים טריים וצ׳יפס? ״לא בא לי בכלל. כזה. רציתי. כמו. שלה״. לעולם, קופסת הפלסטיק הרטובה של החברים תהיה אטרקטיבית יותר.
5. להגיע לבריכה ולא לצעוק את השם של הילד שלך? יש דבר כזה בכלל?

26 במאי 2016

איקאה

חמש מחשבות על איקאה:
1. איקאה זה כמו קזינו – אין לך מושג מה השעה, כמה זמן עבר מאז שנכנסת ומאיפה לעזאזל יוצאים.
2. מעולם לא נכנס אדם לאיקאה ויצא בלי אחד מהשלושה: מריבה זוגית/התקף חרדה/צלחות פלסטיק לילדים, בד"כ שלושתם, לאו דווקא בסדר הזה.
3. הריטואל – נכנסים לאיקאה במטרה לקנות רהיט עם שם של סופר מתח שוודי. בסופו של דבר מגיעים לסוף המסלול עם שישיית כוסות יין, מפיות, כלי סיליקון לקרח בדוגמת כוכבים וחבילת טושים. המלכוד: לחכות בתור בשביל זה? התשובה: בוודאי שכן. הגענו עד הלום. זה כמו מסע כומתה שבסופו נקניקיה בחמישה שקלים. לא נשברים ברגע האחרון.
4. כל המשפחות האומללות, אומללות באיקאה. גם כל המאושרות.
5. מישהו אי פעם אמר לעצמו, סיימתי סיבוב מעגלי שאינו נגמר בין כורסאות לנורות ליבון, אתנחם לי כעת בדג מלוח במרכול השוודי המוזר למטה?
← בתמונה: בית בובות עם רהיטים מוקטנים הזהים לחלוטין לדגמים האייקונים של איקאה. ניתן להשיג באיקאה.


22 במאי 2016

נותרו מחוץ לפריים

חמש מחשבות על אינסטגרם:
1. האביב מצטלם יופי. בעצם גם החורף מצטלם יופי, עם כל הכלניות והילדים. למעשה, בימים אלה, הכל מצטלם יופי. חוץ ממדורת ל"ג בעומר אולי, ששום פילטר לא יוכל לה. מחוץ לריבוע הסימטרי והמואר של האינסטגרם נותרות ערימות של כביסה, נס פח הזבל, מטבח הפוך ותלתלי אבק.
2. אם עץ נופל באמצע יערות הכרמל ואיש לא שמע כי כולם עסוקים בלצלם את ארוחת הבוקר שלהם, האם הוא השמיע צליל? אם נסעתי לחופשה ולא העליתי תמונה שלנו מבוסמים בחלוקים לבנים, זה כאילו שלא נסעתי? אם לא עשיתי צ'ק אין בנמל התעופה בן גוריון בתוספת האשטאג חינני ‫#‏טרמינל_ז‬'אטם, לא יצאתי ידי חובה?
3. כולם מתעדים, מעלים, מפלטרים, מתייגים. שיתוף יתר. כל אחת שחותכת לעצמה סלט קטן במטבח המשרדי is feeling blessed וכל זוג נעליים מצטלם מלמעלה, לצד קרן שמש מאוחרת ותיוג ‪#‎From_where_I_stand‬.
4. ובכן, אני לא יודעת מה איתכם, אבל פרום וור איי סטנד רואים מלא כתמים על רצפת גרניט פורצלן.
5.נותרו מחוץ לפריים – החיים עצמם.

19 במאי 2016

לא יודעת לרוץ

מחר מתקיים בפרבר העירוני המטופח בו אני מתגוררת 'המירוץ הגדול'. במקום בו החיים נדמים לעיתים כרצף פרקים שגרתי של עקרות בית נואשות, המירוץ זה הכי פרק ספיישל עם צילומי חוץ והכל.
נולדתי וגדלתי בתל אביב ולפעמים אני מרגישה קצת כמו המהדורה הישראלית של מרי-לו-משהו מהמיד-ווסט. המדשאות גזומות והאנשים מקדימים שלום זה לזו. מאחר ומחר אני במעצר בית כי העירייה הודיעה שאין יוצא ואין בא (המופע של טרומן - פה חשדתי) אני מתכוננת להמתין בנקודת הסיום עם לימונדה ורודה כמו איזו דולי פרטון גרסת 'מגנוליות מפלדה' ולהריע למנצחים.
בפרק הבא – שולחן עוגות גבינה תחרותי להפליא בשבועות אחה"צ.
איך אומרים אצלכם באינטרנט? סטיי טיונד.

‫#‏לא_יודעת_לאפות‬ ‫#‏לא_יודעת_לרוץ‬ ‫#‏לא_יודעת_איך_קוראים_לשכנה_אבל_עושה_כאילו_כן‬

16 במאי 2016

בדרך כלל תוכלו למצוא את חתימתי משורבטת על פתקי איחור לבית הספר והערות ביומן (טובות, בטח שטובות) אבל לכבוד שבוע הספר העברי, החג החביב עליי בשנה, אמתין לכם בדוכן של הוצאת 'עם-עובד' בכיכר רבין, עם תירס חם, געגועים לילדותי וחתימות על הספר 'מעשיה לנר ראשון'.
ויש גם תיק בד מודפס לכל מי שיבוא, כדי לסחוב את כל השלל הביתה עם סטייל.
ב-16.6 בכיכר רבין וב-22.6 בירושלים, בשעה 20:00. נתראה :)
‫#‏שמישהו_יזכיר_לי_להביא_עט_כי_אני_בטוח_אשכח‬ ‫#‏שהחיינו_וקיימנו_והגיענו‬

 



11 במאי 2016

אושר

ופתאום כולם הביטו אל השמים, מאות פרצופים מחייכים מוארים בצבעוניות, זורחים אל עבר הזיקוקים המתפצפצים בשמי העיירה, כמו מטר של סוכריות בר מצווה על ראשה המצולק ושבע הקרבות של מדינה אחת קטנה, אי שם.
תפוחים מסוכרים ותירס חם וחולצות פסים נרשמו בפנקס הזכרונות של הילדים תחת המילה: ״אושר״. יום עצמאות שמח!