חמש מחשבות על פתיחת עונת הרחצה:

1.קל לזהות את האמהות המאורגנות: המצופים של הילדים שלהן זהים, הפירות חתוכים ומקולפים, הן דאגו מראש להביא שמפו ובגדים להחלפה בתיק. קל לזהות אותי: היחידה עם בגד ים. היחידה ששכחה להביא לעצמה מגבת.
2. כולכן יושבות בחוץ מזיעות עם בגדים כי אתן ״כבר לא בנות 20״. תגידי, גם לבר רפאלי היית אומרת ״כל הכבוד על האומץ״? חם לי, אני בבריכה, אני לובשת בגד ים. זה לא נובע מהעצמת נשים, אני כבר עצומה ממילא. זה נובע מנורמליות.

3. תמהני - למה מחוגי השניות של השעונים הגדולים שתלויים בבריכה נעים ברצף ולא בתיקתוק?
4. טרחת והבאת שניצלים טריים וצ׳יפס? ״לא בא לי בכלל. כזה. רציתי. כמו. שלה״. לעולם, קופסת הפלסטיק הרטובה של החברים תהיה אטרקטיבית יותר.
5. להגיע לבריכה ולא לצעוק את השם של הילד שלך? יש דבר כזה בכלל?