31 בדצמבר 2015

שבי על ידי

שבי על ידי

סְפָרִים
נִכְתָּבִים בְּאַרְבַּע בַּבֹּקֶר
בַּפְּתָקִים שֶׁל הָאָייפוֹן
(נָרְנִיה שֶׁל דָּלָקוֹת הָאָזְנַיִם)
שָׁעָה שֶׁאִמָּהוֹת שְׁבוֻיוֹת
הוֹפְכוֹת סוֹפְרוֹת
אֶת הַדַּקּוֹת
עַד שֶׁיּוּכְלוּ לִצְעֹד אֶל הַדֶּלֶת
וּלְהַכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת
לְכּרתִי


23 בדצמבר 2015

שש שנים וגעגוע

היה לי אבא.
אני זוכרת מצוין את מגע ידו ואת ריח חולצתו, את מבטו השקוע - ספק מקשיב ספק הוגה בדבר אחר, את משקפיו מונחות על קצה חוטמו ואת כתב ידו המובהק ("בתי איחרה לשיעור בשל סיבות שאינן תלויות בה. לא התעוררתי. בברכה, א' ענקית משורבטת בחיפזון") אבל דווקא קולו הולך ומשתכח ממני.
כמו פירורי לחם המסמנים לי את הדרך הביתה, אני מגלה מזכרות ממנו יום יום.
ילדיי מחזירים את אורו בדרכים שונות וברגעים לא צפויים והשנים הופכות אותנו דומים. כמוהו, אני מרדימה את ילדיי בליטוף גבות, לעולם לא מקפלת פינת עמוד של ספר, מתלוננת שהשמנתי בעודי אוכלת, נתקלת ברהיטים ודעתי מוסחת תמיד. נותרו לי כעת כל הגעגועים הקיימים בעולם הזה ואבן בֹּחַן יעילה במיוחד לקבלת החלטות בדמות "מה אבא היה עושה".
שש שנים וגעגוע.



אריאל זליכוב 1955-2009

18 בדצמבר 2015

Write like no one's gonna read it

Write like no one's gonna read it
(כן בטח. וגם לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל)

ידיעות אחרונות, רבי המכר 18.12





הארץ, רבי המכר 18.12

16 בדצמבר 2015

סוקולנטים

רכשתי לעצמי סוקולנט, וכשאני אומרת סוקולנט אני מתכוונת לקקטוס. לבנטיני, לא סקנדינבי. סתם קקטוס. סברס. קישקשתא.
אבל בעידן הפינטרסט והפייסבוק כל אחד מצלם עצמו מלמעלה, ואז, תחת צו השעה והסגנון, סנטרים כפולים נעלמים, חביתות משתדרגות לאומלט, שלוליות מחזירות אור וקקטוסים הופכים סוקולנטים.
‫#‏נותרו_מחוץ_לפריים_החיים_עצמם‬ ‫#‏קורבן_פינטרסט‬
‪#‎fromwhereistand‬


13 בדצמבר 2015

כוכבים בחוץ ובפנים

עם כל ההתרגשות והפליאה, לכל הימים האחרונים מתלווה בשקט גם עצב חשוף ורב.
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשקראתי את ההשוואה המפתיעה והמחמיאה ביותר בעולם היא כמה חבל שאי אפשר לעשות קופי פייסט ולהעביר לאבא.
למישהו יש כתובת מעודכנת שם למעלה?
‫#‏כוכבים_בחוץ_וכוכבים_בפנים‬

עכבר העיר, 8.12 - פנטזיות לימי החג: ספרים מומלצים לחנוכה




6 בדצמבר 2015

פרסומי ניסא

שבת מרגשת עם עמוד המלצה משמח ביותר ב Haaretz הארץ וכניסה לרשימת רבי המכר. נס חנוכה!



3 בדצמבר 2015

השקת מעשיה לנר ראשון

השקת ׳מעשיה לנר ראשון׳.
תודה לכל מי שהשתתף ולקח חלק בארוע. למשפחה, לחברים ולהמון המון ילדים חמודים שהגיעו והקשיבו בשקט מפתיע למעשיה.
תודה ל Aviel Basil המאייר, שבסבלנות וכשרון הפליא לצייר על גבי תיקי הבד המיוחדים שהוצאנו במיוחד לכבוד ההשקה. לDalit Lev העורכת הנהדרת שלי ול Amit Shavit - נציגת הוצאת עם עובד - הוצאת ספרים (והאחראית על חלוקתן הצודקת של הסופגניות).
תודה לצוות המגדלור על האירוח.
מדובר במקום מושלם לאירוע מרגש כזה ולשעות סיפור כמו של פעם.
תודה ל Michal Bar Shachar שעוד לפני שכתב היד הפך לספר, כבר ידעה שתהיה חגיגה גדולה במגדלור. 
תודה לאיש שלי ולילדיי שהם הם הסיבה להיותי סופרת, ותודה ליושב במרומים על חוויה משנת חיים.
היה כיף גדול. איך אומרים אצלכם פה באינטרנט? I'm feeling blessed
מעשיה לנר ראשון












1 בדצמבר 2015

30 בנובמבר 2015

שרוולים תפוחים

ככל הנערות, גם אני פסעתי אל עבר אגם המים המזהירים לצד דמותה האדמונית של אן. מדרכות תל אביב הלוהטות הומרו ביערות אפלים וצוננים, עטויי אזוב ושרך ואבונלי המוסרנית והקרתנית הילכה עליי קסם עלומים ופיוט.
מאז, שלל לוחות צפחה התנפצו על ראשי ולא נשאר לי דבר מלבד חיבה לשרוולים תפוחים, חלומות בהקיץ, סופרות קנדיות משובחות ושיכר אפרסקים מתוק.
‫#‏יום_הולדת_שמח_לוסי_מוד_מונטגומרי‬

הספר שיעשה לילדים שלכם את חנוכה

לא מובן מאליו בכלל. נס חנוכה.
תודה מאירה ברנע גולדברג ו mako על ההמלצה הנדירה ועל הפרגון. הזדמנות מצוינת להגיד תודה ל Aviel Basil - מאייר מוכשר, צנוע להפליא ומענטש אמיתי שהיטיב לאייר את הנעשה בדמיוני הקודח ובראש ובראשונה תודה ל Dalit Lev העורכת.
מעשיה לנר ראשון עירית אלקבץ Iris Ben Haim Gordon

>> מאקו, 30.11, מאירה גולדברג-ברנע 


 

17 בנובמבר 2015

coming soon...

המלצה חמה ומשמחת ביותר על הספר באתר מרמלדה הנפלא -
תודה!






16 בנובמבר 2015

הכל דיבורים

אחזור להגג על מקומות רחוקים, נשפים ומאפים ממש בקרוב. בינתיים תאלצו לזרום איתי ולשמוע, עוד קצת, על הספר.
והפעם - הסיפור שמאחורי הספר, שודר היום (16.11) ברשת ב', בתוכנית 'הכל דיבורים'.
מוזמנים להאזין (דקה 1:42) ←
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1852518

 

14 באוקטובר 2015

באמת כאן

קמתי בשש בבוקר ויצאתי לרוץ בפארק וכשאני אומרת לרוץ אני מתכוונת לשתות קפה עם מאפה תפוחים וקינמון ולבהות בלי הפרעה

2 באוקטובר 2015

איגלו

כשהייתי קטנה היה לי ספר אהוב עם ציורים של ילדי העולם. הכי אהבתי את האסקימואי בגלל שקראו לו אחמזוק (שם נהדר, תודו) והוא גר באיגלו.
אז מסתבר שלאוהל הישראלי קוראים אוהל איגלו (חה! לעג לרש) ואיך אני יודעת את זה? כי הלילה מצאתי את עצמי עושה קמפינג. למען ילדיי שלא יודעים טבע אמיתי מהו, שמתי נפשי בכפי ואלתוש בתרמילי (לא באמת תרמיל, אין לי כזה דבר בארון) ונכנסתי בדעה צלולה לשינה טרופה ומיוזעת באוהל שכל קשר בינו לבין איגלו הוא מקרי בהחלט. ככל הנראה, אם לא ארדם בקרוב אעשה כמנהג האסקימואים (בכל זאת, אני חשה עצמי כעת קשישה מאי פעם) ואשיט את עצמי אל האבדון. לילה טוב.

12 בספטמבר 2015

תחל שנה וברכותיה

כמו בכל שנה, בלי שנשים לב, סימני השיזוף של הילדים ידהו והימים יתקצרו ולרגע נרגיש צינה מצמררת של ערב חג וריח של בישולים בחדרי המדרגות וכמו בכל שנה, לא נצליח לתת שם ראוי לתחושה הזו שבין תוגה להתרגשות.
בערב, כולם ישבו לשולחן החג, ונבין פתאום שהימים אמנם עוברים לאט (ושעות אחר הצהריים עוד יותר...) אבל השנים עוברות מהר ושאנחנו אחראים ליצירת ספרייה של זכרונות עבור הילדים, ושהרגע הזה, בו כולנו רחוצים וחגיגיים ומבורכים, הולך בינתיים לארכיון, אבל יום יבוא ומישהו מהם ישלוף אותו, אולי בדמעות, אולי בחיוך, בדיוק ברגע הנכון.
תחל שנה וברכותיה.

28 באוגוסט 2015

קטגוריית 'מתח ופעולה' - מסקנות ותהיות:


1. חמודים, אם אתם יושבים על ספסל ציבורי בלי להסתכל זה בזה, מביטים על הנהר ועל רוכבי האופניים שחולפים לעומתכם ומניחים גיליון ניו יורק טיימס באמצע - כווווולם יודעים שאתם סוכן ומפעיל.
המלצתי - נסו להפגש בג'ימבורי למשל, או יותר טוב, בזארה, סניף רמת אביב - אף אחד לא ישים לב שאתם שם.

2. רוצים לגלות מי הרוצח? הכי חשוב שתבדקו שיש ברשותכם נעצים.
אתם תזדקקו ללוח פינטרסט בגודל טבעי הכולל לפחות צילום אחד מגורען של מבוקש פקיסטני שלכאורה מת בבגדד אך גופתו לא נמצאה, צילום יח"צ מלוטש של פוליטיקאי ממולח לצד דגל ארה"ב, שני צילומי דרכון, שלושה תצלומי אוויר של עיר גדולה וצילום נוסף של סוכנת בלונדינית יפה אך אינטיליגנטית.
תעברו באופיס דיפו לקנות מרקרים באדום ושחור (יש מלא מבצעים עכשיו) וחוטים שיחברו בין תמונה לתמונה (כי בלי זה לא תוכלו לעשות את ההקשר) והנה - פתרתם את התעלומה בלי לצאת מהמזגן.


3. השמנמן/מהגר/מזוקן/זה עם ההומור מפיג המתח שאחראי על המחשבים - סחתיין עלייך. באמצעות שני מסכים, הקלדה זריזה של כמה שורות קוד וכוס קלקר עם קפה שחור עצרת העברה של 2.4 מיליארד דולר לבנק בקיימן והוספת רכיב של מעקב על החשבון של החשוד, כולל ביטול הזיהוי הקולי הנדרש על מנת להכנס לרשת השחורה ופיצוח הצפנה של ארבע שכבות.
זה היה קל יחסית כי ידעת שהחשוד אוהב קאפקייקס דלעת (השאיר אחריו המון פירורים) אז מסתבר שזו הייתה הסיסמא.

4. סיכת ראש פשוטה. גם פותחת מנעולים וכספות, גם עוקרת עיני נבלים וגם מאפשרת לבלונדינית מסעיף מס' 1 לפזר את השיער (מבריק ומלא ברק, גם בלחות של דובאי) בדיוק ברגע הנכון.

5. השופטת תמיד תהיה אפרו-אמריקאית נחושה, קשוחה ושבעת ימים (עוד מעט כולם יגשו ללשכתה ויחטפו על הראש), הפרקליט יהודי ממולח אך קלמזי (כל הניירת התפזרה לו במסדרון ונשפך לו קפה על העניבה אבל הוא נורא חכם אז יהיה בסדר), העיתונאי ממושקף פזור בלורית ולבוש בגדים גנריים (כי הוא כלב השמירה וזה אז הוא לא נכנע לגלובליזציה ולקפיטליזם החזירי ולתיעוש) והנשיא נאה ומכסיף (הוא חייב להזהר מהיועץ שלו).


via GIPHY

18 באוגוסט 2015

מסקנותיי מהחופש


1. אני צריכה שזאם לזיהוי פרצופים (מי אתם, אנשים מוכרים בבגד-ים והאם שרתנו יחד בצבא/ העברתי לכם פרזנטציית תוכן מפתיעה/ אתם מההוצאה לאור?/ ידוענים שאני לא מספיק בקיאה כדי לשייך לריאליטי הרלוונטי?) ‫#‏שלום_שלום‬
2. תכננתי לקום בחמש בבוקר לצפות בזריחה. מצד שני, תכננתי גם לא לאכול לחם. ‫#‏דיאטה_דחוף‬
3. כולם שוחים, רוכבים, אוכלים ומבלים אגב תיעוד קדחתני. לרגע דמיינתי את ג׳ורג׳ ברקלי עושה סלפי זחוח על שפת הבריכה ורושם לעצמו ראשי פרקים. ‫#‏אפיסטמולוגיה‬
4. נסיעה של מעל שעתיים בלי בכי/קיא/פיפי/עצירה לפיפי תוך חירוף נפש/בעצם אין לי/תסתכלו הנה גמל - יש דבר כזה בכלל? ‫#‏זה_הוא_התחיל‬
6. בסוף כל חופש, מאז גיל 3, ולטשמרץ. לאלה מכם שאינם יקים ו/או טובלים ביגון קיומי מזכך פה ושם, הנה: http://bit.ly/1LhZfcH
‫#‏אני_ברלינאי‬

12 באוגוסט 2015

געגועי

אבא שלי היה אמור להיות בן שישים היום.
תמיד חגגנו יחד, בהפרש קבוע של עשרה ימים ועשרים וחמש שנים.
לרגע חלף בי תעתוע מוזר לארגן לו מסיבה בורגנית עם חולצות מודפסות, נסיעה משפחתית, חפש את המטמון בתל אביב של שנות השישים, אולי איזה סרטון מצחיק שהנכדים יכינו, זמר ישראלי אהוב שיקדיש שיר, חברים מברכים, כזה.
ככל שעובר הזמן מתחדדת ההבנה כי מאותו לילה מר בסוף דצמבר, פועלים בחיי שני שעונים. זה שנעצר וזה שממשיך בלעדיו. בלי שאני שמה לב, מגיעים הימים האלה בהם המחוגים מתאחדים, ולרגע אחד, לחלקיק שניה שברירי, הזמן עומד מלכת.
בכל מקרה, מאחר ואתה כבר שם וגם הזמר שתיכננתי להביא - אז הנה, שיר מוקדש ליום ההולדת בכל הגעגועים שקיימים בעולם הזה. רק שמחות.


10 ביולי 2015

היפסטרס רולס


 תמונה משפחתית מאירוע מרגש. כמה תהיות:

1. היכן הארי?

2. האם שמתם לבד שאח של קייט הוא היפסטר, או שזו רק אני?

3. מדוע כל הכובעים נוטים לאותו צד? האם זוהי קונספירציה של קליטה לוויינית כלשהי? נטיה פוליטית מרומזת לכיוון מפלגת הלייבור?

4. למה המלכה האם (שיק!) זקוקה לתיק צמוד אליה? האם היא חוששת שייגנבו לה את הכסף הקטן? את האייפון 6 החדש שקיבלה מהעבודה? זקוקה לטיפות רסקיו שלה בהישג יד? תיקתק מנטה? מה העניין עם התיק?

5. הילדים אכן חמודים להפליא.

6. למה וויליאם ופאפא מידלטון בחרו באותה עניבה? מבצע אחד פלוס אחד בפאלאס?

7. אהבתי את המחווה של סבתא ליזי (מלכה!) בבחירת הצבע של האאוטפיט.

8. בחייאת, שמישהו יגיד לפרינס ג'ורג' להוריד את הנעליים מהספה. עלתה הון.

9. לאור המצב המזהיר פה, אולי כדאי גם לנו לנסות לאמץ מודל של מונרכיה

10. היכן הארי??


19 ביוני 2015

שפצי ביתך

שפצי ביתך, גרסת הפרברים:

1. פרקטי הוא בן דודו של המכוער

2. טריקה שקטה נועדה לאנשים שקטים. כמי שהעבירה את השנים 95'-97' בטריקת דלתות, אני מעריכה היטב את האפקט המשחרר והדרמטי של הפעולה. חוסר הוודאות של מגירה המשייטת לאיטה באופן מודחק, נמנע וחרישי הוא לא פחות ממטריד.


3. הפער בין הפנטזיה (אח בוערת, חדר אוכל המשקיף לאחו, פסנתר עתיק, ציור של רותקו, בקטנה) למציאות (שיטוט ביום שישי בבוקר בצומת סגולה עודפים פינת סחילנד על מנת להתלבט בסוגיה: כיור מונח לשירותי האורחים, האמנם?), גדול מאי פעם.



4. אני סוף סוף יודעת מה זה אינטרפוץ.


5. לא משנה מה נבחר, בעוד שלושים שנה הילדים שלנו יזכרו במטבח המכוער הזה שהיה להורים, עם הדלתות הבהירות והבטון שהיו אופנתיים ב- 2016.


‫#‏זה_לא_ירוק_זה_seafoam

ראש בעננים ורגליים על הקרקע

מעכשיו תוכלו למצוא אותי גם כאן: פרסונה

מטרה חשובה שציינתי והושמטה, משום מה, בשלב העריכה: שנ"צ לכל.


 עוד הושמטו - נמשים, עיגולים כהים תחת העיניים וסנטר נוסף :)




2 ביוני 2015

שבוע הספר

פעם הייתה ככר מלכי ישראל, וריח של תירס חם וספרים טריים מהדפוס, ואווירה של סוף שנה וחופש גדול ופרפרים בבטן ושמיים בהירים ונמוכים של ערב קיץ.

פעם היינו הולכים עם אבא שלי לשבוע הספר, נרגשים בין ההמון המזמזם, עוברים מדוכן לדוכן, בוחרים, המומים משפע אדם ורוכלים וכריכות מבריקות.


בדרך הביתה היינו עוצרים לאכול ג'אנק פוד והייתי מסיימת לקרוא את הספר באוטו, שעה שהחושך יורד והעיניים מתאמצות ללכוד את אורם של פנסי רחוב אבן גבירול בואכה רמת אביב, עוד לפני שחזרתי.

פעם.






11 במאי 2015

חמש שאלות

חמש שאלות הורות אקוטיות:

1. מנהל קרקס טוב. יש דבר כזה?


2. במסגרת ניסיונותי להפוך כל יום ליום שיער טוב התהלכתי בבית כשלוש שעות עם חולצת סוף מסלול כרוכה סביב מחלפותיי, נראית כמו שילוב בין עידן רייכל, ג׳ורג׳ וושינגטון המנוח ואמא טאליבן. ליאור והילדים חלפו על פניי בשיוויון נפש מוחלט, לא אומרים דבר.
האם זה מעיד על מוזרותי או על מוזרותם?




3. מדוע מפעילים (וחמור מכך, מפעילות!) של ימי הולדת/שעת סיפור/הצגות במתנ"ס לעולם לובשים סרבל? האם אלו הנחיות האיגוד? מחווה לניינטיז? קוד לבוש שאין להפר?

למה לא ללבוש בגדים רגילים, בעצם?

4. מה העניין עם משולש הברמודה של המוצצים? או שאין אף מוצץ בבית או שיש עשרה. תעלומה.



5. למה לכל הרוחות אין לימודים ביום שני שאחרי שבועות?!