25 באפריל 2016

באגדיבאגדיקטן

הרבה זמן חששתי להודות בזה בפה מלא - אבל הנה - אומרת: אני לא אוהבת לטייל. חונכתי על אהבת הארץ, חצבאני, מתי מגיעים, חם לי, חוטמנית המסטיק, משל המערה, למישהו יש פלסטר, חבר'ה עוצרים לתצפית, באגדיבאגדיקטן, מיקרופון באוטובוס, למה האחרונים תמיד בסוף, פכפוך ממרחקים שהוא כולו הזיית שווא ועוד.
אני מאוד מאוד אוהבת להגיע. לטבול רגליים במי שלגים, לנשום אוויר מנטה צונן, לעצום עיניים ולדמיין שאין סביבי מאות מטיילים שמכרסמים ביסלי כשל"פ ולחזור. כל הסיפור הזה של הדרך - פחות.
איכשהוא תמיד בשלב הבכי באוטו אני מתחילה להתחרט.
הבכי שלי, כלומר. ‪#‎wish_me_luck‬

14 באפריל 2016

מחשבות טרום חג:

1. ״זרקת לי את הקורדרוי?!״ (התשובה בגוף השאלה).
2. תפו״א עם מי מלח (ככה יודעים שבא אביב) - אף פעם אני לא בטוחה אם זה המים בקערית או גוש דמעות יגון-אושר-געגוע שמאיים להתפרץ.
3. אין רגע מוצלח יותר בשנה מהרגע בו הילדים (וגם אני..) מחליפים לפיג׳מות לפני ׳שולחן עורך׳.
4. ביוש חולצת סוף מסלול. אמנם חלק מאיתנו סבורים שתשתלבי נהדר בישיבת הדירקטוריון הבאה אבל כנראה שתפקידך תם. אנחנו מודים לך על שנים של שירות מסור. כעת את מוזמנת לסור אל השקית ולהצטרף לנעלי ההרים ולאפודת הפוך הזרחנית.
5. והגדתי לילדיי: שימו לב - עבדים היינו, ומשה היה מגמגם. בכל פעם שתראו מישהו חלש במצוקה או סתם קצת אחר ממה שהתרגלתם, ותחשבו לשניה לעמוד מנגד, או שיגבה לבבכם (בין אם כעם, בין כאנשים פרטיים) תזכרו מאין באנו. דיר באלק ילדים - עד ממש לא מזמן - עבדים היינו.
‫#‏עושה_סדר‬



12 באפריל 2016

מה שצריך להוכיח

מה שצריך להוכיח

פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי לעֹמֶק
אֶת הַנֻּסְחָה
הַפְּשׁוּטָה:
מְהִירוּת
כָּפוּל
זְמַן
שָׁוָה
דֶּרֶך.
נוסחתן שֶׁל אִמָּהוֹת
עִם בְּעָיוֹת הֶסְּפֶּק
הַמְּמַלְּאוֹת אַמְבַּטְיוֹת
בִּשְׁנֵי בְּרָזִים
וְיוֹדְעוֹת, בְּלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ במַּחְשְׁבוֹן,
שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ אֶת הָרַכֶּבֶת
כִּי הַשָּׁלֵם
גָּדוֹל
מסָךְ
חֲלָקָיו

10 באפריל 2016

שיר ביום 10.4

מתוך ספר השירים 'שחרית' שעתיד לראות אור בעזרת האל ובעזרתם המצוינת של עוד כמה סייענים נוספים, בהוצאת "פרדס".

6 באפריל 2016

בולוניה

יריד ספרי הילדים העולמי בבולוניה זכה השנה בדוכן ישראלי מופלא ויפה במיוחד.
הנה בלוג מצוין המתאר את הנעשה ביריד: