רחוב גלבוע שש היה עבורי עיר מקלט והסלון המואר עם הריחות המוכרים היה קודש הקודשים והספריה הגדולה אבן השתיה.
סבתא מרים ממתינה במרפסת בחלוק ביתי, עיניים כחולות, ריח של כביסה ומרק עוף צח עם אטריות.
ראינו יחד עשרות פעמים את הסרטים הבית על המים וצלילי המוסיקה ומרי פופינס, צייצתי לחתולים מהמרפסת החמה, כשאני מוקפת צבעי מים ומכחולים ועפרונות צבעוניים וכתמים ורודים של רקפות.
אח״כ היינו יושבות לנוח, על השולחן מונחים עבורה בקערית ענבים חתוכים עם גבינה לבנה ועבורי צלוחית פלסטיק עם פרוסת עוגת רולדה לצד שוקו בכוס עם קשית מוזהבת. עולמי הרגשי קיבל שמות בגרמנית ישנה ומחבקת - רייזה פיבר, המונגן, וגם וולטשמרץ - יגון העולם המתפשט, הלגיטימי, הטבעי.
שמעתי ממנה סיפורים על בנות שיכולות לבחור בין צמות צפלך לתסרוקת קצרה, על כך שנערות הן כמו לחמניות טריות במאפיה ברלינאית ולכן צריכות להנשא מוקדם, אבל חייבות גם ללמוד ולהשכיל ולדעת שפות ואלגברה ולקרוא היינה וגתה ולומר קדיש על אבא.
שקעתי בספרוני פז מאוירים בנאיביות, באגדות, בספרות בלשים, אגתה כריסטי וננסי דרו, אניד בלייטון ופוצ׳ו, גד ודן ושטרובלפטר. משתעשעת בקוביה הונגרית ועגלת בובות, שמונצעס מהויטרינה, כסא אוכל שוויצרי וסינרי מגבת קטנים.
אהבתי אותך אהבה גדולה סבתא, במיוחד כשתמיד ציינת שאני שוב פעם צודקת, וכמה שאני דומה לסבתא שושנה, שאני קרויה על שמה.
בהקדשתו של סבא ערמון, אביך, לבנותיו, בהקדמה לספרו ״אוצר גנזי״, הוא מבקש - ״לעיין בספרי זה ולקרוא בו בכל עת מצוא, להשפיע על ילדיהן למען יקראו בו וידלו ממנו ידיעות על עולם שחרב, עולם שבלעדיו לא היו מגיעים עד הלום. כמו כן הוא מבקש ״שיתנהגו כאילו היו בנים לכל דבר״ - ואת בדרכו, ליברלית, משכילה, מסורה, סקרנית, יועצת בחכמה.
אני מקווה שאת וסבתא שושנה חולקות עכשיו קפוצ׳ינו טוב שם למעלה, הלט די הנד, עם פרוסת שטרודל וקצפת.
אני בינתיים אחבק את הוולטשמרץ המתפשט בגוף ואת סבא ואמא והמשפחה כולה, ואדע שהיית לי לעיר מקלט.
סבתא מרים ממתינה במרפסת בחלוק ביתי, עיניים כחולות, ריח של כביסה ומרק עוף צח עם אטריות.
ראינו יחד עשרות פעמים את הסרטים הבית על המים וצלילי המוסיקה ומרי פופינס, צייצתי לחתולים מהמרפסת החמה, כשאני מוקפת צבעי מים ומכחולים ועפרונות צבעוניים וכתמים ורודים של רקפות.
אח״כ היינו יושבות לנוח, על השולחן מונחים עבורה בקערית ענבים חתוכים עם גבינה לבנה ועבורי צלוחית פלסטיק עם פרוסת עוגת רולדה לצד שוקו בכוס עם קשית מוזהבת. עולמי הרגשי קיבל שמות בגרמנית ישנה ומחבקת - רייזה פיבר, המונגן, וגם וולטשמרץ - יגון העולם המתפשט, הלגיטימי, הטבעי.
שמעתי ממנה סיפורים על בנות שיכולות לבחור בין צמות צפלך לתסרוקת קצרה, על כך שנערות הן כמו לחמניות טריות במאפיה ברלינאית ולכן צריכות להנשא מוקדם, אבל חייבות גם ללמוד ולהשכיל ולדעת שפות ואלגברה ולקרוא היינה וגתה ולומר קדיש על אבא.
שקעתי בספרוני פז מאוירים בנאיביות, באגדות, בספרות בלשים, אגתה כריסטי וננסי דרו, אניד בלייטון ופוצ׳ו, גד ודן ושטרובלפטר. משתעשעת בקוביה הונגרית ועגלת בובות, שמונצעס מהויטרינה, כסא אוכל שוויצרי וסינרי מגבת קטנים.
אהבתי אותך אהבה גדולה סבתא, במיוחד כשתמיד ציינת שאני שוב פעם צודקת, וכמה שאני דומה לסבתא שושנה, שאני קרויה על שמה.
בהקדשתו של סבא ערמון, אביך, לבנותיו, בהקדמה לספרו ״אוצר גנזי״, הוא מבקש - ״לעיין בספרי זה ולקרוא בו בכל עת מצוא, להשפיע על ילדיהן למען יקראו בו וידלו ממנו ידיעות על עולם שחרב, עולם שבלעדיו לא היו מגיעים עד הלום. כמו כן הוא מבקש ״שיתנהגו כאילו היו בנים לכל דבר״ - ואת בדרכו, ליברלית, משכילה, מסורה, סקרנית, יועצת בחכמה.
אני מקווה שאת וסבתא שושנה חולקות עכשיו קפוצ׳ינו טוב שם למעלה, הלט די הנד, עם פרוסת שטרודל וקצפת.
אני בינתיים אחבק את הוולטשמרץ המתפשט בגוף ואת סבא ואמא והמשפחה כולה, ואדע שהיית לי לעיר מקלט.
(לזכר סבתא מרים שלי, שהלכה לעולמה היום)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה