פלאפל

אני לא יודעת למה נזכרתי בזה (אני בעצם יודעת, משום שאכלתי מנה פלאפל לא טעימה בכלל, בעמידה, בחמסין) אבל המקום החביב עליי בעולם לארוחות צהריים הוא בית הקפה של הכלבו הניו יורקי 'ברגדורף-גודמן'. נכון שזו אינה טרטוריה איטלקית עליזה וגם לא פינת חמד פריזאית אי שם בגדה השמאלית, ואפילו לא טעים שם באופן חריג. זהו פשוט מקום כה מנותק, שבע, מאוכלס גבירות אלגנטיות שעסוקות בעיקר בטיפוח כלבי מחמד ורעמות גבוהות סגולות שהסעודה שם מקבלת נופך כמעט אנתרופולוגי. אין רעש רקע מרגיע יותר מקרקושי הסכו"ם המבהיק, שקיות הקרטון הקשיחות ופטפוטי הסרק לצד חליפות השאנל, צעיפי המשי והנוף הניו יורקי הניבט מהחלון, כולו הבטחה שטרם התממשה. באני מקדוגל, מאחורייך.
(כמובן שסעדתי שם פעם אחת ויחידה בעלות של מלאנתלפים מנות פלאפל, ועדיין...)