23 באוקטובר 2016

פתקא טבא

השבוע, באמצע סיור מסתורי במנהרות הכותל, חשבתי על כוחן של מילים. כשהגענו לנקודה הנחשבת לקרובה ביותר לקודש הקודשים טמנו הילדים פתקים בכותל, כל ילד ובקשותיו (טלסקופ, שמלה וברבי משימת הריגול לצד בקשות מאתגרות בהרבה הכרוכות בהרחבת המשפחה ותחיית המתים). פתאום הבנתי עד כמה הרעיון הזה חכם, בין אם אתם אנשים מאמינים ובין אם לא. שעה שכל קואצ׳ר ממליץ לכם ״לצעוק את החלומות שלכם״ הקונספט של פתק בכותל מבקש אתכם ללחוש אותם, בשקט, בקול פנימי צלול ונטול רעשי רקע. הכתיבה הפשוטה והברורה על פתק (שאף אחד לא קורא וקובע בביטול שזה מיותר/בלתי אפשרי/מטופש/מוגזם לגמרי) מנסחת באופן הכי ברור, בראש ובראשונה עבורנו, את הרצונות העמוקים והכמוסים ביותר שלנו. אם זו לא תפילה, אני לא יודעת מה כן. פתקא טבא ושנה טובה ומתוקה.
#תחל_שנה_וברכותיה

16 באוקטובר 2016

גשם

דווקא בסוכות, כשכולם יוצאים מאיזור הנוחות שלהם ומצטופפים יחד, אגודה משפחתית אחת של שלל טיפוסים (מקסימים, שלא תטעו) תחת מרחב מצומצם ומאולתר של כפות תמרים ובדים פשוטים ותעביר את האורז אני לא מגיעה ותן לעבור היא צריכה פיפי ושיט שכחתי למעלה את השתיה מי עולה להביא, דווקא אז אנחנו נדרשים להכניס אורחים ואורחות ולהזמין אושפיזין. כי להכניס מישהו פנימה, כשבחוץ מתקרר, זה בסוף עניין של חדרי הלב ולא של חדרי הבית.
וכשהזכירה חמותי הירושלמית ״ותביאו סוודרים״, היא חיממה מאד את לבי, כי ערב סוכות בירושלים כרוך בצינת ערב אמיתית וצמרמורת נעימה ורחובות קטמון הישנה מתמלאים בקוביות בד מוארות הנדלקות ברחובות הרחבים והיפים בזו אחר זו ונזכרתי שוב בחידון סוכות המסורתי שערך אבא שלי כל שנה בסוכה הנהדרת של בני הדודים מכוכב יאיר ובמכונית עמוסה שמיכות פוך וקופסאות אתרוגים ותבניות בדרך לשם ובהרגשה ההפכפכה והמדמיעה הזו שהנה, רק עוד רגע, עומד סוף סוף לרדת גשם. #סוכות_שמח