כביסה

פרבר בורגני, רבע לשמונה, אי שם במרכז הארץ. אמהות דוחקות בילדים להזדרז, אבות משאירים במעלית ניחוח גילוח מהיר, סרט נע, נשק וסע, יום טוב, עוד חיבוק אחד ודי וביי. לראשונה מזה שנים אני עצמאית ועובדת גם מהבית. אלא שלעת עתה, במסגרת המעברים לקראת בית משלי אני נאלצת להסתפק בחדר משלי. כך, מפה לשם, מצאנו עצמנו בפתרון מגורים קטן וזמני - שני חדרים ורבע, מקלחון סמלי, מטבחון מדיני וזהו בגדול. צמצמנו את הבגדים, המשחקים והמזון להכרחי בלבד וגילינו (זהירות, קלישאה שחוקה בדרך) שבאמת לא צריך הרבה. מתברר שהפוגה קלה (וקצרה, אם אפשר) מסגנון חיים צרכני, בורגני, עמוס חפצים ולא אקולוגי היא מבורכת (כלל שלא יחול לעולם על תיקים ונעליים, סייג עבור כל מרימות הגבה שיתקלו בי בהמשך השבוע).
עוד גיליתי שהצניעות יפה לכתיבה ושתנאים של סופרת מיוסרת מהגדה השמאלית הולמים את המלאכה. ברור לי שלאורך זמן אין רומנטיקה בכבסים תלויים ובשיעול שחפני, כפי שחשבתי בנעוריי, אבל החדר הנזירי והצמצום סביב בלי ספק מעוררים את הדמיון. כעת, לכל מי שפוגשת אותי מחר בבוקר בדרך אל הגן ומתנצלת שהיא בלי איפור, אין לי אלא להתנצל בפניה, חומד, שאני בלי חזיה #אין_לי_מכונת_כביסה_מחכה_למשלוח_מהמכבסה