29 באוגוסט 2016

בואו לשולנח (כך במקור)

צעדתי היום לאורך שכונת נעוריי, היכן שפעם היה לי אבא וזכרונות שהתפזרו כמו פרודות של ריח באוויר: בצל מטוגן, תפוחי עץ אפויים עם אגוזים וקינמון, שאריות של מדורה לפנות בוקר, סבון תינוקות, סוכה מקושטת. צעדתי בשבילים שנסללו תחת נעליי הראשונות, היכן שפעם היה לי עץ משלי וקולות רחוקים שנעלמו כמו סביון קשיש המתפזר ברוח. לרגע דמיינתי ששמעתי מאחת המרפסות הדהוד קריאה צוהלת לארוחת ערב, ורציתי לעלות ולטבול לחמניה רכה בחלמון חם המתפזר על הצלחת ומותיר בה דבק מתוק מלוח, כמו כל הגעגועים כולם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה