29 במאי 2017

טוויסט בעלילה

זהו סיפורן של שלוש אלמנות. זהו סיפור של נשים אמיצות שלוקחות את גורלן כמה צעדים קדימה, מתעלמות מקולות שיפוטיים, רכלנים, צרי עין ולב (״הזאת נעמי?!״).
כמו תמר קודמתה כעת גם רות, אם המלכות, הנוכריה, העניה, האלמנה, בוחרת לחיות, נוקטת אקטיביזם נטול חסמי ״מה יגידו?״ על מנת לנצח ולהנציח.
כמה קל לשפוט בפסקנות אדם אחר, לדון אותו מבלי שהגעת למקומו.
כמה קל לבוז (בשקט או בפומבי) לחלש, לעני, לנוכרי, לזר.
לזו שהתאלמנה והיא נטולת גב גברי חזק שמעניק לה תוקף, לזו שבעלה נפצע כה קשה והיא רק בת 23, עגונה למיטתו הסיעודית, לזה שנאלץ ללקט שיבולים שנותרו בשולי השדה כי אין לו, לזה שלא מפה, לא מכיר - מהגר נטול שפה וניואנסים.
כמה קל להפנות עורף.
מגילת רות היא סיפור קצר וקולע עם מסר מאוד ברור נגד יוהרה, אדישות וגזענות.
טוויסט בעלילה חברים - הפעם החלש מנצח ולא סתם - אלא בזכות האהבה.
חג שבועות שמח 💕   




השאלון - כל התשובות נכונות

מה הקשר בין משפחת גלאס הניו יורקית לבסיס צה"ל אי שם בצפון, מי היו הדגולים ואיזו סופרת מוכיחה שמוכיחה שספרות קלה יכולה להיות גם משובחת, במיוחד אם היא מתרחשת בדבלין וכוללת גברים איריים עזי מבטא, שתיה חריפה ונשים חריפות לא פחות.
השאלון של קורא בספרים - מגזין ספרות, והפעם - אני המרואיינת :)
תודה Yarin Katz!

הכל כאן

25 במאי 2017

שבתות קיץ

בכל זאת יש בהן משהו בשבתות קיץ האלה, עם הצל הארוך והמתמשך והעייף, שכן בצהרי יום שישי הרחובות רחבים וריקים ושקטים והאנשים שבים מהים צרובי חול ושמש או שטרם יצאו אליו ומוזיקה קלה כמו הרוח מתנגנת ברדיו וריחות בישולים מתנפלים עלייך בחדר המדרגות מאיזו דלת ובערב יבואו אורחים רחוצים, שזופים, רעבים ופתאום, בלי שתשימו לב, אתם הופכים להורים שלכם שנחים בצהריים ועוברים על הכותרות ושמים מים לקפה ושמים ראש לכמה דקות ושמים לב אם אתם עצובים.
והנה - אתם חותכים אבטיח לקוביות מתוקות וצלולות, כמעט שקופות, שיהיה לערב. אתם מגלים שהשקט הזה של צהרי יום שישי עם האור הבהיר שמשתבר אלייך מבעד לחלון חם משמש וההילוך האיטי הרגוע של היום הזה שמופנה כולו לערב שבת הוא כל כך ישראלי ומוכר ומעורר תאבון וזכרונות וחשק וגעגוע שאין לו סוף.
מוצש - השבוע החדש שלך

22 במאי 2017

חולצה לבנה

חמש מחשבות על ירושלים:
1. אמנם אין ברשותי שמלה עם פרינט פרובוקטיבי של מסגד אל אקצא בשוליים (פריט לבוש שימושי בסה"כ) אבל גם אני סבורה, לא פחות, כי מדובר באחת הערים המופלאות בעולם.
סבא רבא שלי, שלמה זלמן שרגאי, היה ראש העיר הראשון של ירושלים. אני זוכרת את עצמי מתפעלת מהמרפסת בביתו אשר בראש רחביה, מהאוויר הדחוס אורנים וצל, מההסקה הלא תל אביבית בעליל וממדפי הספרים האינסופיים. אהבתי לעיר התחילה אז ואולי קודם לכן עם התרפקות רומנטית של סבי על ילדות ונעורים בעיר טרום מלחמת ששת הימים.
2. לימים נישאתי לאיש שלי, ירושלמי עילאי ומתנשא. שומע רשת ב', חושב שקריר באוגוסט בירושלים (נניח), לומד למבחנים בספריה הלאומית, מנוי לתיאטרון ולא יודע באיזה שבט הוא (משואות, מה זאת אומרת). מבחינתו בינתיים (כמעט 15 שנה) אנחנו ברילוקיישן במרכז.
3. יש איזה סנטימנט שכרוך בירושלים. או שאוהבים אותה אהבת אמת או שסולדים ממנה (משום שלא מבינים אותה).
4. ירושלים היא עיר למשוגעים, לפנטזיונרים, לכאלה שמוכנים להתנשף בעליות וזה נראה להם נורמלי, למי שמסוגל לדמיין את דוד המלך צופה בבת שבע ממרפסת הארמון, את ריצ'ארד לב הארי נכשל בכיבוש העיר, את מלכת שבא מגיעה עם פמליה מכובדת לחוד חידות בלתי אפשריות לשלמה.
5. "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ ִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ - מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"

16 במאי 2017

דיסנילנד, 1976

1976, דיסנילנד.
ההיפסטר הגבוה והמתולתל זה אבא שלי ז״ל, קצין תותחנים משוחרר שיוצא בפעם הראשונה לחו״ל. הוא עוד לא יודע שהוא עתיד למצוא אהבה ענקית, להיות אבא משגע, לשגשג כעו״ד יוצא דופן, להשאיר חותם בלתי נשכח על כל מי שפוגש אותו (באמת, לא קלישאה הפעם) ולמות בגיל 54.
התמונה צולמה בביקור אצל איזי, בן הדוד של סבא צבי שנהרג כשאבא שלי היה בסה״כ בן שמונה (איזי הקפיד כל השנים, למרות המרחק, לדאוג לאלמנה וליתומים).
בתמונה (סבנטיז! איזו חולצה! איזו מוזיקה! הכי פילטר אינסטגרם פוגש את סיימון וגרפונקל) מחייכים אשתו של איזי, נדין, יחד עם שלושת הילדים שהצטרפו ליום בלתי נשכח בדיסנילנד עם החיילים הגיבורים (שאף הגדילו לעשות וסיפרו להם שהשתתפו במבצע אנטבה, שהתרחש כחודש וחצי לפני שהגיעו).
לימים הילד החמוד והקטן ג׳ונתן (גיגי, בשמו הסיני) הגיע לסמסטר בישראל במסגרת הדוקטורט שלו והתגורר אצלנו בעליית הגג (זה הרבה יותר טוב מאיך שזה נשמע...) במשך חודשיים.
היום ד״ר ג׳ונתן לוי מתגורר בהונג קונג עם אשתו וילדיו ולבכורו נתן את השם השני אריאל, על שם אבא שלי.
במקרה, ממש היום, שלח ג׳ונתן את התמונה הזו, שמעולם לא ראינו, לאמא שלי.
במקרה, ממש היום, נחת אחי ד״ר Ori Zelichov בהונג קונג, במסגרת עבודתו כרופא בחברה שאמורה למצוא אינשאללה תרופה לסרטן ולהציל את העולם או משהו כזה (לא הבנתי את ההסבר, סורי).
אין פה מסקנה הפעם. רק מחשבה על כך שמשפחה יכולה להיות דבק שמחבר בין בני אדם ויבשות ועשורים וסיפורים טובים.



5 במאי 2017

הביתה

אז נכון שכמאמר השיר, בית הוא בסה״כ קופסא שגרים בה, אבל אחרי מגורים של כמעט שנה בקופסא, אני מבינה טוב יותר את המשמעות של מקום. בצירים הקבועים של מהירות, זמן ודרך מרגש סוף סוף להגיע לפתרון המשוואה.
אפילו בתורה, שאמורה לתעדף את ענייני הרוח על פני החומר (שיש קיסר מספר 5141, נניח) אדם שבנה בית ולא חנך אותו זוכה לפטור מיציאה למלחמה (״מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו״). עד כדי כך.
ללמדך שהשלם גדול מסך חלקיו, ובית הוא ההתגשמות הכי מובהקת של שילוב בין צורה לתוכן, בין קורות העץ לקורות החיים.
טוב לחזור הביתה.

1 במאי 2017

גלויה

ואז פתאום, באמצע היום, מצאתי את עצמי צועדת אל תוך גלויה של ארץ ישראל הישנה והטובה, בימים המשוגעים האלה שבין לבין. כמו ציור של הכטקופף היו שם כל האלמנטים - בית קט עם גג אדום וכלבלב ועץ לימונים וכלניות וקקטוס ענק פורח וכבסים תלויים ברוח. כמעט קלישאה אבל לא.
#סוקולנטים_אורבניים_בעציצי_בטון_תאכלו_אבק #הדבר_האמיתי