27 ביולי 2017

מנהרת הזמן

״אמא, פעם פעם כשהיית ילדה, כתבת בבית ספר עם נוצה ודיו?״
כן. ואני עוד שניה שולחת אותך בכרכרה להפוך לנערת הקריאה של דודתי הערירית והעשירה בפרברי לונדון וללמוד שם קצת נימוסים.

24 ביולי 2017

19 ביולי 2017

זריחה

ש דבר כזה ריח של זריחה, בחיי. עמדתי במרפסת עכשיו, בשעה שבה השמש מנשקת את כדור הארץ למען יתעורר ובחוץ היה את האוויר הנקי הזה, של הבטחה שטרם מומשה. כי מהן זריחות אם לא התחלה טריה, ציפיה למשהו שהנה עוד רגע קורה - השכמה במחנה קיץ לצד אהבה ראשונה מאובקת, מסדר בוקר עם הפנים לנוף הגליל העליון ביום שישי, רגע לפני שיוצאים שבת הביתה, תינוק שנרדם סוף סוף בנשימות קצובות וריח חלב חם, נסיעה לנמל התעופה (צמד מילים מושלם - נמל התעופה) ובדיקה קצרה נוספת שהדרכון בתיק. יש משהו ברגע הזה, בו רק משאיות רחוקות עושות את דרכן בכביש שטרם התלהט, שלא ברור אם הוא מציף אותך ביגון או באושר או בצורך עז לקפה שהרי שלושתם רגשות כה מזוקקים שמן הידועות היא שקל לבלבל אותם זה עם זה. חוזרת לישון. כשאתעורר בעוד שעתיים וחצי (כן, מה יש, תפרגנו) יראה העולם החמסיני שוב הרבה פחות פיוטי. בוקר טוב ישראל.


16 ביולי 2017

ילדג

לפני שנה בערך, בעיצומו של החופש הגדול, נקלעתי למה שמכונה בטעות "אטרקציה" - תערוכת הלגו. בחלל חשוך, רועש, הומה ילדים והורים מזוגגי מבט, מצאתי את עצמי מסתובבת נטולת אוריינטציה בין דוכנים עמוסים, עמדות מהבהבות ומשחקים ממוסחרים שכל קשר בינם לבין המשחק המיתולוגי הוא מקרי בהחלט. בעודי ממתינה בתור אינסופי הכולל אקוסטיקת טרום מיגרנה וריחות סוף אוגוסט פתחתי את אפליקציית הפתקים שלי והתחלתי לכתוב על המקום בו חלמתי להיות באותו רגע - במעמקי הים ;) - כך נולדה "ילדג".
ללמדך, שבכל מקום (הפתעה!) אפשר למצוא השראה.
בקרוב בחנויות הספרים.
ידיעות ספרים שאוהבים ילדג Aviel Basil


5 ביולי 2017

מדריד


1. קראו לי שמרנית אבל בסופו של דבר הכי אוהבת חופשות עירוניות. די לי בפונטנה חביבה, שדרת חנויות טובה ושולחנות קטנים עם מפות לבנות שפונים אל הרחוב.
2. בתור מי שלא ממש מבינה למה מעצר בית הוא עונש (זה אמור להיות פרס!) אני ממש לא מעוניינת לצאת מאזור הנוחות שלי או מהקופסא, כל עוד היא ממוזגת, כמובן. התוצאה: חופשה אירופאית (שוב).
3. בפינת הפארק המטופח עמד אדם זקן וניגן בכלי הנגינה האהוב עליי - אקורדיון. מדובר באחד מכלי הנגינה היחידים שמפיקים נעימה שמצליחה להיות בו זמנית כה שמחה וכה עצובה. ניגון של אנשים נטולי מולדת ומלאי געגוע - צוענים, יהודים, מהגרים ואלו שלבם נשבר לרסיסים.
4. ארוחת בוקר. משפחה אירופאית שקטה מסתפקת בחצי אשכולית לנפש פלוס קפה למבוגרים ויוגורט לילד המנומס. משפחה ישראלית קולנית עם ילדים יחפים (למה. ירדתם. בלי. נעליים?!), תריסר כוסות מיץ תפוזים, באגט לכל נפש, קורנפלקס (2 סוגים לילד) וכמובן סניף פטיסרי מקומי שנפתח ממש בשולחן שלנו עם שלל מאפים, ליתר בטחון.
5. גם במדריד חם, אבל נעים ונינוח ומחויך.
צהריים, שרב, עייפות? הספרדים יוצאים מהמשרד ונכנסים לפוך פלוס חושך פלוס מזגן. אחרי שנ״צ וסנגריה בטח שנעים ונינוח ומחוייך. המועמד הבא שמציע סיאסטה לכל אזרח מקבל את קולי פלוס שלום במזרח התיכון על הדרך.
#חמש_מחשבות_על #יש_מצב_שהנגן_בפארק_היה_אליהו_הנביא_רק_אומרת


22 ביוני 2017

עוד סיפור אחד

אני שוקדת בימים אלה (בלילות, אם לדייק) על כתיבת ספר למבוגרים. כמי שכותבת עד כה בהנאה רבה לילדים, אני מנסה, יש שיגידו ביומרנות, לאתר את הקולות המעטים (גרוסמן, מאיר שלו, דורית רביניאן ואתגר קרת למשל - ואשמח לשמוע על עוד כאלה) שמצליחים לכתוב היטב גם וגם ולנסות לפצח מול עצמי וללמוד איך ניתן לשלוט וללהטט בשני הז'אנרים במידה שווה.
שהרי ילדים מזהים זיוף מקילומטרים וכדי לקלוע מוכרח הכותב להגיש עבורם טקסט צלול כבדולח. כמבוגרים קוראים אנחנו נוטים לפעמים (אני לפחות) להצמד לצייטגיייסט (סיפורה של שפחה המעולה), לקנות בעקבות ביקורות (סטונר האוברייטד) או להתפתות לכריכה מבטיחה (מזוודה, זוג נעליים מתחילת המאה, תפוזים בקערה) - ועם זאת, הקולות הספרותיים הנחשבים משובחים למבוגרים, הם אכן מעולים ומוצדקים.
המסקנה הזמנית שלי מהמחקר (הבלתי מבוסס:)) היא שהסופרים שיודעים לספר סיפור באותה רמה משובחת גם לקטנים וגם לגדולים מתייחסים לקורא המבוגר כאל ילד, במובן הכי טוב ונקי של המילה. הם כולם פונים אל הגרעין הפנימי, מתוך ידיעה ברורה ומדויקת שבסופו של דבר, כולנו, בלי יוצא מן הכלל, בני שש בערך, וכולנו זקוקים בסך הכל לרק עוד סיפור אחד טוב לפני השינה.

20 ביוני 2017

קמץ קטן

כששיר לא מנוקד, כך - בעירום מוגש
אל הקהל צמא הדעת, ללא גנדור נדרש
הוא כמו אישה שבעת ימים שזה עתה התעוררה
ואין לה חן טבעי של משכימים
בכל זאת, היא איננה צעירה
כי העברית שפה אריסטוקרטית
המתגלגלת על לשון כמו גבירה
היא מתוכשטת, מפורכסת, מתהדרת
וגחמנית! את במלעיל או במלרע?
עברית שפה קשה
אשר דורשת קישוטים
ויש אשר יאמרו – קדושה
המעוטרת תכשיטים
וְכָך חִירִיק מוּנָח לוֹ כְּתִלְיוֹן
וְעָגִילֵי שׁוּרוּק בְּטָבּוּרָה
וְמִתְהָדֶרֶת בְּחוֹלָם כְּבֶמִגְבָּעַת
וְגַם עַל הָסֶגוֹל הִיא לֹא וִיתְרָה
לְמָרְגֶלוֹתְיה – מַדְרֵגוֹת קֻבּוּץ
וְשׁין אוֹ שִׂין (תָּלוּי בָּמַצַּב רוּחַ)
וְעָקֵבֵי שְׁווא נָע וַנָחַ לְמִנְעָלֵיה
וְאָז פָּתָח (גָּנוּב!) בָּסוֹף מָתוּחַ
וְרַק חָטַף קָמָּץ נִזְנָח פִּתְאוֹם
אוּלַי נִרְדָּם מִבְּלִי מֵשִׂים בָּצָהֳרַיִם
וּבקוּפְסָת הָתַכְשִׁיטִים נִשְׁכַּח
לְלֹא שימוש - נוֹתַר הוּא בָּשׁוּלָיים
הָמַסְקָנַה –
מוּטָב לִהְיוֹת שְווא נָע וָנָד
אוֹ לְפָחוֹת חוֹלָם חֲסֵר
רַק לֹא חָטַף קָמָּץ קָטָן בּוֹדֵד
כִּי לָעִבְרִית – צָרִיך לְהִתְמָסֶר

12 ביוני 2017

בוקר

הבוקר, שלא כדרכי העצלה, החלטתי לשוב בחזרה מהגן דרך שדה צדדי במטרה להצהיר בגאווה שהנה, צעדתי היום נמרצות חצי שעה בבוקר, היה תענוג ואני כה בכושר וחייבת עכשיו קפה ואולי גם מאפה קטן.
בעודי מדמיינת תוך כדי תנועה כיצד אני הולכת ומרזה מצאתי עצמי במרחק של מטר מול כלב זאב משוחרר שחשף לעומתי שיניים חדות ונבח כאילו הפרעתי לו באמצע קפה ומאפה בשולחן הקבוע שלו.
אני אישה למודת בהלה, חרדות לא זרות לי ואני תסריטאית אימה מדופלמת. אבל הפעם זה היה רגש אחר. פחד טהור, נקי, במלוא יפעתו. בעולם בו אנחנו כמעט תמיד נתונים לרגשות מעורבים, מפולטרים, מתוזמרים, בעולם בו שלל קולות מכתיבים לנו קצב פנימי באמצעות הגיון הייתי הבוקר לרגע אחד אדם קדמון שחווה פעימת רגש כה מזוקקת, חוויה כל כך נקיה שאין לי אלא לכתוב עליה.
למאפה שלום. המסקנה: יש נשים קדמוניות שמוטב להן להשאר במערה ולצייר על הקירות

4 ביוני 2017

חתימות

פעם, בהיותי נערה תל אביבית, הייתי מבריזה מבית הספר לככר מלכי ישראל בואכה 1995, עוברת מדוכן לדוכן ומרגישה שכל כריכת ספר היא דלת ארון לנרניה הפרטית שלי.
ביום שלישי הבא, 13.6, 18:30 אני שוב מבריזה (מקלחות, ארוחת ערב ואיסופים) ומגיעה לחתום בככר.
נתראה.

29 במאי 2017

טוויסט בעלילה

זהו סיפורן של שלוש אלמנות. זהו סיפור של נשים אמיצות שלוקחות את גורלן כמה צעדים קדימה, מתעלמות מקולות שיפוטיים, רכלנים, צרי עין ולב (״הזאת נעמי?!״).
כמו תמר קודמתה כעת גם רות, אם המלכות, הנוכריה, העניה, האלמנה, בוחרת לחיות, נוקטת אקטיביזם נטול חסמי ״מה יגידו?״ על מנת לנצח ולהנציח.
כמה קל לשפוט בפסקנות אדם אחר, לדון אותו מבלי שהגעת למקומו.
כמה קל לבוז (בשקט או בפומבי) לחלש, לעני, לנוכרי, לזר.
לזו שהתאלמנה והיא נטולת גב גברי חזק שמעניק לה תוקף, לזו שבעלה נפצע כה קשה והיא רק בת 23, עגונה למיטתו הסיעודית, לזה שנאלץ ללקט שיבולים שנותרו בשולי השדה כי אין לו, לזה שלא מפה, לא מכיר - מהגר נטול שפה וניואנסים.
כמה קל להפנות עורף.
מגילת רות היא סיפור קצר וקולע עם מסר מאוד ברור נגד יוהרה, אדישות וגזענות.
טוויסט בעלילה חברים - הפעם החלש מנצח ולא סתם - אלא בזכות האהבה.
חג שבועות שמח 💕   




השאלון - כל התשובות נכונות

מה הקשר בין משפחת גלאס הניו יורקית לבסיס צה"ל אי שם בצפון, מי היו הדגולים ואיזו סופרת מוכיחה שמוכיחה שספרות קלה יכולה להיות גם משובחת, במיוחד אם היא מתרחשת בדבלין וכוללת גברים איריים עזי מבטא, שתיה חריפה ונשים חריפות לא פחות.
השאלון של קורא בספרים - מגזין ספרות, והפעם - אני המרואיינת :)
תודה Yarin Katz!

הכל כאן

25 במאי 2017

שבתות קיץ

בכל זאת יש בהן משהו בשבתות קיץ האלה, עם הצל הארוך והמתמשך והעייף, שכן בצהרי יום שישי הרחובות רחבים וריקים ושקטים והאנשים שבים מהים צרובי חול ושמש או שטרם יצאו אליו ומוזיקה קלה כמו הרוח מתנגנת ברדיו וריחות בישולים מתנפלים עלייך בחדר המדרגות מאיזו דלת ובערב יבואו אורחים רחוצים, שזופים, רעבים ופתאום, בלי שתשימו לב, אתם הופכים להורים שלכם שנחים בצהריים ועוברים על הכותרות ושמים מים לקפה ושמים ראש לכמה דקות ושמים לב אם אתם עצובים.
והנה - אתם חותכים אבטיח לקוביות מתוקות וצלולות, כמעט שקופות, שיהיה לערב. אתם מגלים שהשקט הזה של צהרי יום שישי עם האור הבהיר שמשתבר אלייך מבעד לחלון חם משמש וההילוך האיטי הרגוע של היום הזה שמופנה כולו לערב שבת הוא כל כך ישראלי ומוכר ומעורר תאבון וזכרונות וחשק וגעגוע שאין לו סוף.
מוצש - השבוע החדש שלך

22 במאי 2017

חולצה לבנה

חמש מחשבות על ירושלים:
1. אמנם אין ברשותי שמלה עם פרינט פרובוקטיבי של מסגד אל אקצא בשוליים (פריט לבוש שימושי בסה"כ) אבל גם אני סבורה, לא פחות, כי מדובר באחת הערים המופלאות בעולם.
סבא רבא שלי, שלמה זלמן שרגאי, היה ראש העיר הראשון של ירושלים. אני זוכרת את עצמי מתפעלת מהמרפסת בביתו אשר בראש רחביה, מהאוויר הדחוס אורנים וצל, מההסקה הלא תל אביבית בעליל וממדפי הספרים האינסופיים. אהבתי לעיר התחילה אז ואולי קודם לכן עם התרפקות רומנטית של סבי על ילדות ונעורים בעיר טרום מלחמת ששת הימים.
2. לימים נישאתי לאיש שלי, ירושלמי עילאי ומתנשא. שומע רשת ב', חושב שקריר באוגוסט בירושלים (נניח), לומד למבחנים בספריה הלאומית, מנוי לתיאטרון ולא יודע באיזה שבט הוא (משואות, מה זאת אומרת). מבחינתו בינתיים (כמעט 15 שנה) אנחנו ברילוקיישן במרכז.
3. יש איזה סנטימנט שכרוך בירושלים. או שאוהבים אותה אהבת אמת או שסולדים ממנה (משום שלא מבינים אותה).
4. ירושלים היא עיר למשוגעים, לפנטזיונרים, לכאלה שמוכנים להתנשף בעליות וזה נראה להם נורמלי, למי שמסוגל לדמיין את דוד המלך צופה בבת שבע ממרפסת הארמון, את ריצ'ארד לב הארי נכשל בכיבוש העיר, את מלכת שבא מגיעה עם פמליה מכובדת לחוד חידות בלתי אפשריות לשלמה.
5. "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ ִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ - מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"

16 במאי 2017

דיסנילנד, 1976

1976, דיסנילנד.
ההיפסטר הגבוה והמתולתל זה אבא שלי ז״ל, קצין תותחנים משוחרר שיוצא בפעם הראשונה לחו״ל. הוא עוד לא יודע שהוא עתיד למצוא אהבה ענקית, להיות אבא משגע, לשגשג כעו״ד יוצא דופן, להשאיר חותם בלתי נשכח על כל מי שפוגש אותו (באמת, לא קלישאה הפעם) ולמות בגיל 54.
התמונה צולמה בביקור אצל איזי, בן הדוד של סבא צבי שנהרג כשאבא שלי היה בסה״כ בן שמונה (איזי הקפיד כל השנים, למרות המרחק, לדאוג לאלמנה וליתומים).
בתמונה (סבנטיז! איזו חולצה! איזו מוזיקה! הכי פילטר אינסטגרם פוגש את סיימון וגרפונקל) מחייכים אשתו של איזי, נדין, יחד עם שלושת הילדים שהצטרפו ליום בלתי נשכח בדיסנילנד עם החיילים הגיבורים (שאף הגדילו לעשות וסיפרו להם שהשתתפו במבצע אנטבה, שהתרחש כחודש וחצי לפני שהגיעו).
לימים הילד החמוד והקטן ג׳ונתן (גיגי, בשמו הסיני) הגיע לסמסטר בישראל במסגרת הדוקטורט שלו והתגורר אצלנו בעליית הגג (זה הרבה יותר טוב מאיך שזה נשמע...) במשך חודשיים.
היום ד״ר ג׳ונתן לוי מתגורר בהונג קונג עם אשתו וילדיו ולבכורו נתן את השם השני אריאל, על שם אבא שלי.
במקרה, ממש היום, שלח ג׳ונתן את התמונה הזו, שמעולם לא ראינו, לאמא שלי.
במקרה, ממש היום, נחת אחי ד״ר Ori Zelichov בהונג קונג, במסגרת עבודתו כרופא בחברה שאמורה למצוא אינשאללה תרופה לסרטן ולהציל את העולם או משהו כזה (לא הבנתי את ההסבר, סורי).
אין פה מסקנה הפעם. רק מחשבה על כך שמשפחה יכולה להיות דבק שמחבר בין בני אדם ויבשות ועשורים וסיפורים טובים.



5 במאי 2017

הביתה

אז נכון שכמאמר השיר, בית הוא בסה״כ קופסא שגרים בה, אבל אחרי מגורים של כמעט שנה בקופסא, אני מבינה טוב יותר את המשמעות של מקום. בצירים הקבועים של מהירות, זמן ודרך מרגש סוף סוף להגיע לפתרון המשוואה.
אפילו בתורה, שאמורה לתעדף את ענייני הרוח על פני החומר (שיש קיסר מספר 5141, נניח) אדם שבנה בית ולא חנך אותו זוכה לפטור מיציאה למלחמה (״מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו״). עד כדי כך.
ללמדך שהשלם גדול מסך חלקיו, ובית הוא ההתגשמות הכי מובהקת של שילוב בין צורה לתוכן, בין קורות העץ לקורות החיים.
טוב לחזור הביתה.

1 במאי 2017

גלויה

ואז פתאום, באמצע היום, מצאתי את עצמי צועדת אל תוך גלויה של ארץ ישראל הישנה והטובה, בימים המשוגעים האלה שבין לבין. כמו ציור של הכטקופף היו שם כל האלמנטים - בית קט עם גג אדום וכלבלב ועץ לימונים וכלניות וקקטוס ענק פורח וכבסים תלויים ברוח. כמעט קלישאה אבל לא.
#סוקולנטים_אורבניים_בעציצי_בטון_תאכלו_אבק #הדבר_האמיתי


24 באפריל 2017

home sweet home

חמש מחשבות על מעבר דירה:
1. משתדלת לא להתבלבל בין שמות ערבים או רוסים (סליחה איגור שקראתי לך בוריס), כדי לא להחשד בעיוורון גזעי וחוסר טקט. בשלב מסוים התייאשתי. זה כמו שהקטנה קוראת לכל החברות של אחותה ״ליה״. בגדול - צודקת.
2. איזה כיף טכנאי חמוד, שקבענו בין שמונה לשלוש (הגיוני סהכ. בכלל לא יום עבודה נניח) ובשש וחצי בערב אמרת שתגיע תוך רבע שעה.
3. אחרי תקופת נדודים ארוכה הילדים התרגלו לישון ביחד על מזרונים, מעברה סטייל. יש לי תחושה שכמו אצל האסיר המשוחרר בחומות של תקווה, הנוהג עומד להמשיך גם בבית החדש.
4. לא משנה מה בחרנו וכמה זה נראה לנו עכשיו מהמם, בעוד שלושים שנה הילדים יזכרו במטבח המכוער הזה שהיה להורים פעם.
5. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
#home_sweet_home

6 באפריל 2017

בולוניה

יש לי הכבוד לעבוד בימים אלה עם Aviel Basil על ספר ילדים חדש (בקרוב אינשאללה, הוצאת ידיעות ספרים). השנה אביאל אייר ומייצג את הדוכן הישראלי ביריד ספרי הילדים הבינ״ל בבולוניה ואם אתם במקרה בסביבה, אתם מוזמנים להציץ ולמסור ד״ש למעשיה לנר ראשון שזכה (תודה, תודה, תודה!) להצטרף גם השנה לנסיעה עם הצוות הישראלי.