27 בפברואר 2017

מה לבשתי לטקס האוסקר?

אוסקר, חמש מחשבות על:
1. הזקן הגברי הוא המקבילה של נשים בשיער אפור. פתרון חיצוני שבא להצהיר על אינטלקט, מרד במוסכמות היופי ההוליוודיות (נניח), עומק לכאורה והזנחה כיפית ומשחררת.
2. להכריז על הזוכה הלא נכון. כל כך משהו שהיה קורה לי לו היו מזמינים אותי לקחת חלק בטקס. זה ולהשתטח על השמלה כמובן.
3. תדעו לכם שהרשימה של פרס העובד המצטיין על שם נח מוזס לא פחות מעניינת מזו של האקדמיה, כולל הנימוקים לזכיה.
4. אף לא שמלה אחת ראויה אתמול. בשביל מה התכנסנו?
5. ומה אני לבשתי אמש לטקס? חולצת וינטג' של פוקס, קולקציית ריזורט ספרינג-סאמר 2001. על התסרוקת, קוקו מרושל במתכוון, אחראיות צמד מעצבות השיער הפרטיות שלי, שליוו אותי אתמול באופן צמוד כבר משעות הצהריים, רבות על הסטיילינג ועל הטושים החדשים.


26 בפברואר 2017

מישהו מטפל בך

חמש מחשבות על התנ"ך:
1.היה לי סבא שלא הכרתי. הוא נהרג כשאבא שלי היה בן 8 ומהסיפורים ידעתי שהוא שחה כל בוקר בים ושהוא היה תנ"כיסט. לימים, בכל פעם שהייתי נוסעת הרחק (צבא, חו"ל, כל מה שצפונה מחדרה) היה אבא שלי (שבינתיים הצטרף לאביו שבשמיים) מטמין תנ"ך בתרמילי, שיהיה. ספר טוב בסה"כ.
2. כשפנו אלי ממיזם 929 לקחת חלק קבוע בין שלל כותבים במסע של קריאה וכתיבה משותפת של ספר תהילים (גם לא מזיק שיהיה בתיק, לגרסת אמא), הסכמתי בשמחה גדולה. הפרוייקט הזה, שמחזיר את התנ"ך לקדמת הבמה, מזוויות שונות, יוצר קליידוסקופ תרבותי מחודש לספר הספרים.
3. הדמות התנ"כית האהובה עליי היא דוד המלך. משורר, לוחם, בן אדם. אני מגלה שלנסות לקרוא מחדש את ספר תהילים, פעם בשבוע, מנקודת מבט חדשה, זו הרפתקאה ספרותית שלא ציפיתי לה.
4. כשהייתי קטנה, שוכבת לבד במיטתי, שוגה בדמיונות ומנסה להירדם, אהבתי יותר מכל לשמוע את צלילי הטלוויזיה, בידיעה שהוריי ערים עדיין. צחוקים מוקלטים של תוכניות אייטיז ברקע, אות הפתיחה של מבט שני, קולה המתנגן של מיסיס סולקומב סגולת השיער - וידעתי: מישהו מטפל בך.
5. דוד המלך לא נרדם. כדרכם של משוררים ומלכים נודדת שנתו. בפרק הזה, עליו כתבתי, מבקש דוד בפשטות לשכב לישון כשתש כוחו, בשלום, בשלווה, כשברקע צחוקים מוקלטים, תוך הבנה שקטה שגם הוא - המלך, הלוחם, הנאבק דרך קבע עם יצרו ועם יוצרו - יכול לרגע קט לומר לעצמו - מישהו מטפל בך.


תהילים, פרק ד





20 בפברואר 2017

אז כמה עותקים זה רב מכר באמת?

מהאנשים שהביאו לכם את ״אז כמה את מרוויחה מהספר שלך״ קבלו את ״תכל׳ס לכתוב ספר ילדים זה צ׳יק צ׳ק, לא?״ ואת בן דודו האלגנטי יותר ״כמה עותקים זה רב מכר?״

14 בפברואר 2017

ובכן,

מוזמנים ללוות את עצמכם בדרך החוצה:
1. אנשים שאומרים אהלן עם צירה בל'.
2. אנשים (למעט סבא שלי החמוד והנהדר) שמשאירים לי הודעה קולית.
3. אנשים שחייבים לשלב בלקסיקון את שאיפתם המיותרת להתעצם, לדייק את עצמם ואותי, להכיל, לחשוב מחוץ לקופסא ולחשב מסלול מחדש.
4. אנשים שמכוונים אותי, מבלי שנתבקשו, שעה שאני מנסה לחנות (שעה. שאני מנסה לחנות).
5. אנשים שעושים ליים דרופינג (זו אינה טעות כתיב. אלא אם כן הזמנתם לשבת בצהריים את קניה וביונסה ואתם מעוניינים שנצטרף, אוותר על האינפורמציה).

9 בפברואר 2017

ט"ו בשבט

חמש מחשבות על ט״ו בשבט:
1. תמיד חיבבתי נטיעות.
ראשית, מדובר ביום טיול אחד קליל ונטול לינה מיותרת ומלחיצה בשקי שינה. בנוסף, מדובר ביציאה לטבע שמתרחשת בחורף, נטולת זיעת אוגוסט, יתושים ואבק דרכים. והחשוב מכל - זהו מסע עם מטרה לצידו - ברור לכל מתי האירוע מתרחש ויש לו התחלה (פותחים ממתקים באוטובוס), אמצע (הריינג׳ר של קק״ל מסביר איך לחלץ את השתיל מהשקית השחורה שלו) וסוף (מחשיך מוקדם, קר, חוזרים הביתה, תשאירו את הנעליים בחוץ).
2. תמיד אהבתי יערות.
אולי זו חיבתי לאגדות ילדים שמתרחשות בלב היער, אולי אלה השורשים (תרתי משמע) באירופה ואולי המסתורין, הצל, הצינה והפסטורליה שלוחשים רומנטיקה במיטבה.
3. והנה, חג קל, נעים, חקלאי, אקולוגי. ארץ ישראלי, מתחדש. במרבית החגים אנחנו טורחים להתכנס, לשוב הביתה, ללמוד מהעבר ולהביט אחורה. ולפתע – טוויסט בעלילה. אמירה מפתיעה עם חג מרענן שלא כרוך בהתכנסות והתבוננות אל העבר אלא ביציאה החוצה והתבוננות אל העתיד.
4. ומה יפה יותר משקדיה פורחת בצידי הדרך לירושלים, כשהאוויר צלול ורמז ראשון קלוש של אביב מצטמרר לו בלב?
5. הטבע מאפשר פרופורציות. הכל משתנה, הכל בר חלוף ומאידך הכל מחזורי וצפוי ומה שהיה הוא שיהיה. בכל נטיעה יש הבטחה נצחית לצמיחה, לפירות ולהמשכיות. צאו לטבע. רק אל תשכחו בבקשה להשאיר את הנעליים עם הבוץ בחוץ כשאתם חוזרים הביתה.
מוצש - השבוע החדש שלך


שאון חורף

ופתאום שמתי לב ששעת האיסוף מהחוגים כבר לא מתנהלת תחת עלטה סמיכה ושעננים קרועים ורודים מציפים את השמיים באור בהיר וצלול המבלבל את פנסי הרחוב עם שמץ של בשורה רחוקה - אביב בדרך.
#סה״כ_תירוץ_לגיטימי_לרכישת_סנדלים

1 בפברואר 2017

ומי לא בא

מרים ילן שטקליס מקריאה את אחד השירים שוברי הלב שנכתבו, במבטא גרוני, מעושן וחרוך מעצב של מהגרים. קריאה מפתיעה שמזכירה כל כך את לאה גולדברג מקריאה את ״מכורה שלי״ בנימה דומה.