29 בנובמבר 2016

לימוניות

גוגל דודל משובח הבוקר.
גם אני, ככל הנערות, דמיינתי עצמי כג'ו הסופרת, החולמת עזת הנפש, בכיתי את מותה של בת' (ספויילר, נניח) וחלמתי על לימוניות ותיאטרון פרינג' בעליית הגג. בניגוד לכולן התאהבתי בפרופסור בר המסתורי (המעניין פי אלף מלורי הבורגני) והערצתי בסתר ליבי את איימי המעשית והיפה. נשים קטנות גדולות בספר פמיניסטי (למרות ועל אף) שמצליח לטפל בטבעיות לא פדגוגית בנושאים כמו עוני, מוות ושברון לב ולייצר קסם נצחי, שלא פג. מזל טוב לואיזה מיי אלקוט.

28 בנובמבר 2016

האזנה נעימה

אז הצלחתי למצוא יום אחד בלי צינון ושיעולים והנה: ספר קולי. למי שרוצה להאזין ברכב או סתם להשמיע לפני השינה, אפשר להוריד את הספר כאן ב iCast. כשהייתי קטנה קלטות כאלה היו להיט (היה לי את ״פיץ העכבר מספר ושר״) והנה פוף פתאום אני מינימום חנה מרון. תהנו!
iCast
מעשיה לנר ראשון
עם עובד - הוצאת ספרים

 http://books.icast.co.il/book/maasyia-lener-rishon

27 בנובמבר 2016

929

קוראים תנ"ך ביחד. על רגע מזוכך של שחרור: כמו עיטוש סרבן שפקע וניתז, כמו גיהוק המבקש לצאת, כמו ענן שהגיע יומו וזמנו להתגשם. כמו נבואה.



23 בנובמבר 2016

חמש מחשבות על אמנות:


1. בכיתה ג׳ התחפשתי לצייר. לא ברור של מי היה הרעיון (אמא?!) אבל האאוטפיט כלל ברט מוזח על הצד, שפם מסולסל שצויר בעפרון אייטיז שחור ובולרו (מסתבר שפעם קראו ככה לווסט!) קטיפה אדום דהוי שסימל כנראה שילוב בין בוהמה אומנותית לרומנטיזציה של העוני.
2. מכיתה א׳ ועד סוף כיתה ח׳ ציירתי כל שבוע בסטודיו של אביבה המיתולוגית בשכונת ל׳ התל אביבית. ציירתי אז הרבה כלבים וכינורות. לא בטוחה עדיין מה זה אומר עליי.
3. לאחרונה (יש הסבורים בטעות כי זהו חלק ממשבר אמצע שנות השלושים שלי) חזרתי לצייר.
4. בדמיוני ראיתי עצמי מציירת בסטודיו מואר המשקיף לאוקיינוס, לבושה חולצת כותנה גברית ישנה, שיערי אסוף ברישול, ברקע ג׳וני מיטשל וכוס יין אדום לצידי. בפועל אני נחנקת מהריח, הילדות רוצות גם לצייר, ברקע סטטיק ובן-אל ונגמרו לי המגבונים.
5. לפחות אני כבר לא צריכה לצייר לעצמי את השפם.

20 בנובמבר 2016

כנס הפנקס

אני אהיה שם ועוד הרבה אנשים מעניינים, הרצאות משובחות ויצירות ספרותיות מצוינות. מומלץ בחום. בואו.



16 בנובמבר 2016

אם אי פעם אאלץ לרדת למחתרת, לאמץ זהות בדויה, להתחבא בדירת מסתור או במערה באפגניסטן - כל שתצטרכו לעשות על מנת לאתר אותי בקלות הוא לשלוח את אחד מילדיי כשהוא זקוק למשהו (מגבון לידיים דביקות, גומיה ורודה, מים עכשיו דחוף את רוצה שאני אתייבש?) - אין צורך בכוחות מודיעין מיוחדים, ההצלחה מובטחת.

13 בנובמבר 2016

הקריאו לה ספר


הקריאו לה ספר
למען תדע
שאי שם בחוץ
ממתין עתידה

הקריאו לה ספר
למען תדע
שדרוש כפר שלם
לגדל כאן ילדה

למען תדע כל אישה וילדה
שאם יש לך ספר
אינך בודדה
לצידך גיבורות מדיו ונייר
למען תדעי הן אפשר הן אפשר
ואם רק תרצי
אז בלי בעיות
תוכלי יום אחד
נשיאה להיות
#wishfulthinking
 
 

11 בנובמבר 2016

לֶךְ לְךָ.

ועכשיו הלך גם האיש שכל שיר שלו מרסק את הלב כמו ניגון חסידי בן אלף שנה.
לֶךְ לְךָ.

10 בנובמבר 2016

חם בחוץ כאילו יולי, חשוך כאילו עשר בלילה ומנהיג העולם החופשי, אני מצטטת, אמר בשידור טלויזיה את המשפט הבא: "אם הילרי לא יכולה לספק את בעלה, כיצד תוכל לספק את אמריקה?". בסה"כ הגיוני פה.

9 בנובמבר 2016

חמש מחשבות על הבחירות בארה״ב:


1. הרוב קובע. כנראה שהרוב הוא עדיין בור, גזען ושוביניסט ומלך הכיתה הוא בריון כוחני.
2. הבעיה בתקרת זכוכית - היא שקופה. קשה לראות איפה בדיוק היא ממוקמת וכולנו חשבנו שהיא קרובה יותר.
3. בריאליטי כמו בריאליטי - חייבים אפקט הפתעה בסוף.
4. אני די משוכנעת שערד ניר מסתיר חליפה של סופרמן מתחת לז׳קט.
5. מה נסגר איתך אמריקה?
#אמפריות_נופלות

8 בנובמבר 2016

תקרת זכוכית

סיכוי לא רע שהלילה אישה תנפץ את תקרת הזכוכית האולטימטיבית. ברור שכאשר זכוכית מתנפצת עפות זגוגיות ויש הרבה פצועים בדרך ושהמחיר שנשים כמו הילארי קלינטון, הילדים שלהן ובני זוגן משלמים הוא עצום.
לכל החברות והנשים סביבי שמעדיפות לא להשתמש בכינוי ״פמיניסטית״ (זכותכן המלאה) - כל עוד יש לכן אפשרות לבחור ולהבחר, לתכנן כמה ילדים תביאו לעולם, לזכות בהשכלה גבוהה, לנהוג, לפרנס ולהתפרנס, לשרת בצבא, להחליט עם מי תחלקו את חייכן ואפילו ללמוד קרוא וכתוב - אתן כבר כאלה. העולם צועד קדימה ובקרוב כנראה שאישה תהיה זו שתנהיג אותו. אני לא בטוחה שקלינטון היא הטובה ביותר למשימה הזו (כי היא לא), אבל כרגע - היא מנהיגה טובה דיה. בסופו של דבר, כפי שכבר למדנו, זה פחות או יותר מה שצריך כדי להצליח.

3 בנובמבר 2016

חדר בריחה

אמש השתתפתי לראשונה בחדר בריחה (אין ולא תהיה תמונה סחית בסוף הפוסט הזה). חמש מסקנות על:
1. בתור גיקית שעשתה כמה קווסטים ועפה על עצמה, ולאור העובדה שאנחנו כבר חודשיים בערך בסוג של חדר בריחה (יחידת דיור זמנית בדרך לדירה מוכנה..), הייתי משוכנעת שתוך עשר דקות אני בחוץ. על אף שהיו איתי בחדר אנשים עם רקע בהצפנה, ניתוחי לב וחניה מושלמת ברוורס, אודה ואף אבוש שסיימנו את המשימה בדקה ה-54.
2. איקאה זה חדר הבריחה הגדול ביותר שקיים בארץ.
3. אם האחראי על החדר פונה אליכם בקשר ארבע פעמים בעשרים דקות (״חברים, תסתכלו גם על התקרה״) כנראה שכבר מסתלבטים עליכם בחדר הבקרה.
4. תעשו פיפי לפני.
5. יש מצב ששברתי משהו.