22 במאי 2017

חולצה לבנה

חמש מחשבות על ירושלים:
1. אמנם אין ברשותי שמלה עם פרינט פרובוקטיבי של מסגד אל אקצא בשוליים (פריט לבוש שימושי בסה"כ) אבל גם אני סבורה, לא פחות, כי מדובר באחת הערים המופלאות בעולם.
סבא רבא שלי, שלמה זלמן שרגאי, היה ראש העיר הראשון של ירושלים. אני זוכרת את עצמי מתפעלת מהמרפסת בביתו אשר בראש רחביה, מהאוויר הדחוס אורנים וצל, מההסקה הלא תל אביבית בעליל וממדפי הספרים האינסופיים. אהבתי לעיר התחילה אז ואולי קודם לכן עם התרפקות רומנטית של סבי על ילדות ונעורים בעיר טרום מלחמת ששת הימים.
2. לימים נישאתי לאיש שלי, ירושלמי עילאי ומתנשא. שומע רשת ב', חושב שקריר באוגוסט בירושלים (נניח), לומד למבחנים בספריה הלאומית, מנוי לתיאטרון ולא יודע באיזה שבט הוא (משואות, מה זאת אומרת). מבחינתו בינתיים (כמעט 15 שנה) אנחנו ברילוקיישן במרכז.
3. יש איזה סנטימנט שכרוך בירושלים. או שאוהבים אותה אהבת אמת או שסולדים ממנה (משום שלא מבינים אותה).
4. ירושלים היא עיר למשוגעים, לפנטזיונרים, לכאלה שמוכנים להתנשף בעליות וזה נראה להם נורמלי, למי שמסוגל לדמיין את דוד המלך צופה בבת שבע ממרפסת הארמון, את ריצ'ארד לב הארי נכשל בכיבוש העיר, את מלכת שבא מגיעה עם פמליה מכובדת לחוד חידות בלתי אפשריות לשלמה.
5. "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ ִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ - מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה