16 במאי 2017

דיסנילנד, 1976

1976, דיסנילנד.
ההיפסטר הגבוה והמתולתל זה אבא שלי ז״ל, קצין תותחנים משוחרר שיוצא בפעם הראשונה לחו״ל. הוא עוד לא יודע שהוא עתיד למצוא אהבה ענקית, להיות אבא משגע, לשגשג כעו״ד יוצא דופן, להשאיר חותם בלתי נשכח על כל מי שפוגש אותו (באמת, לא קלישאה הפעם) ולמות בגיל 54.
התמונה צולמה בביקור אצל איזי, בן הדוד של סבא צבי שנהרג כשאבא שלי היה בסה״כ בן שמונה (איזי הקפיד כל השנים, למרות המרחק, לדאוג לאלמנה וליתומים).
בתמונה (סבנטיז! איזו חולצה! איזו מוזיקה! הכי פילטר אינסטגרם פוגש את סיימון וגרפונקל) מחייכים אשתו של איזי, נדין, יחד עם שלושת הילדים שהצטרפו ליום בלתי נשכח בדיסנילנד עם החיילים הגיבורים (שאף הגדילו לעשות וסיפרו להם שהשתתפו במבצע אנטבה, שהתרחש כחודש וחצי לפני שהגיעו).
לימים הילד החמוד והקטן ג׳ונתן (גיגי, בשמו הסיני) הגיע לסמסטר בישראל במסגרת הדוקטורט שלו והתגורר אצלנו בעליית הגג (זה הרבה יותר טוב מאיך שזה נשמע...) במשך חודשיים.
היום ד״ר ג׳ונתן לוי מתגורר בהונג קונג עם אשתו וילדיו ולבכורו נתן את השם השני אריאל, על שם אבא שלי.
במקרה, ממש היום, שלח ג׳ונתן את התמונה הזו, שמעולם לא ראינו, לאמא שלי.
במקרה, ממש היום, נחת אחי ד״ר Ori Zelichov בהונג קונג, במסגרת עבודתו כרופא בחברה שאמורה למצוא אינשאללה תרופה לסרטן ולהציל את העולם או משהו כזה (לא הבנתי את ההסבר, סורי).
אין פה מסקנה הפעם. רק מחשבה על כך שמשפחה יכולה להיות דבק שמחבר בין בני אדם ויבשות ועשורים וסיפורים טובים.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה