22 ביוני 2017

עוד סיפור אחד

אני שוקדת בימים אלה (בלילות, אם לדייק) על כתיבת ספר למבוגרים. כמי שכותבת עד כה בהנאה רבה לילדים, אני מנסה, יש שיגידו ביומרנות, לאתר את הקולות המעטים (גרוסמן, מאיר שלו, דורית רביניאן ואתגר קרת למשל - ואשמח לשמוע על עוד כאלה) שמצליחים לכתוב היטב גם וגם ולנסות לפצח מול עצמי וללמוד איך ניתן לשלוט וללהטט בשני הז'אנרים במידה שווה.
שהרי ילדים מזהים זיוף מקילומטרים וכדי לקלוע מוכרח הכותב להגיש עבורם טקסט צלול כבדולח. כמבוגרים קוראים אנחנו נוטים לפעמים (אני לפחות) להצמד לצייטגיייסט (סיפורה של שפחה המעולה), לקנות בעקבות ביקורות (סטונר האוברייטד) או להתפתות לכריכה מבטיחה (מזוודה, זוג נעליים מתחילת המאה, תפוזים בקערה) - ועם זאת, הקולות הספרותיים הנחשבים משובחים למבוגרים, הם אכן מעולים ומוצדקים.
המסקנה הזמנית שלי מהמחקר (הבלתי מבוסס:)) היא שהסופרים שיודעים לספר סיפור באותה רמה משובחת גם לקטנים וגם לגדולים מתייחסים לקורא המבוגר כאל ילד, במובן הכי טוב ונקי של המילה. הם כולם פונים אל הגרעין הפנימי, מתוך ידיעה ברורה ומדויקת שבסופו של דבר, כולנו, בלי יוצא מן הכלל, בני שש בערך, וכולנו זקוקים בסך הכל לרק עוד סיפור אחד טוב לפני השינה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה