19 ביולי 2017

זריחה

ש דבר כזה ריח של זריחה, בחיי. עמדתי במרפסת עכשיו, בשעה שבה השמש מנשקת את כדור הארץ למען יתעורר ובחוץ היה את האוויר הנקי הזה, של הבטחה שטרם מומשה. כי מהן זריחות אם לא התחלה טריה, ציפיה למשהו שהנה עוד רגע קורה - השכמה במחנה קיץ לצד אהבה ראשונה מאובקת, מסדר בוקר עם הפנים לנוף הגליל העליון ביום שישי, רגע לפני שיוצאים שבת הביתה, תינוק שנרדם סוף סוף בנשימות קצובות וריח חלב חם, נסיעה לנמל התעופה (צמד מילים מושלם - נמל התעופה) ובדיקה קצרה נוספת שהדרכון בתיק. יש משהו ברגע הזה, בו רק משאיות רחוקות עושות את דרכן בכביש שטרם התלהט, שלא ברור אם הוא מציף אותך ביגון או באושר או בצורך עז לקפה שהרי שלושתם רגשות כה מזוקקים שמן הידועות היא שקל לבלבל אותם זה עם זה. חוזרת לישון. כשאתעורר בעוד שעתיים וחצי (כן, מה יש, תפרגנו) יראה העולם החמסיני שוב הרבה פחות פיוטי. בוקר טוב ישראל.


אין תגובות:

פרסום תגובה