5 ביולי 2017

מדריד


1. קראו לי שמרנית אבל בסופו של דבר הכי אוהבת חופשות עירוניות. די לי בפונטנה חביבה, שדרת חנויות טובה ושולחנות קטנים עם מפות לבנות שפונים אל הרחוב.
2. בתור מי שלא ממש מבינה למה מעצר בית הוא עונש (זה אמור להיות פרס!) אני ממש לא מעוניינת לצאת מאזור הנוחות שלי או מהקופסא, כל עוד היא ממוזגת, כמובן. התוצאה: חופשה אירופאית (שוב).
3. בפינת הפארק המטופח עמד אדם זקן וניגן בכלי הנגינה האהוב עליי - אקורדיון. מדובר באחד מכלי הנגינה היחידים שמפיקים נעימה שמצליחה להיות בו זמנית כה שמחה וכה עצובה. ניגון של אנשים נטולי מולדת ומלאי געגוע - צוענים, יהודים, מהגרים ואלו שלבם נשבר לרסיסים.
4. ארוחת בוקר. משפחה אירופאית שקטה מסתפקת בחצי אשכולית לנפש פלוס קפה למבוגרים ויוגורט לילד המנומס. משפחה ישראלית קולנית עם ילדים יחפים (למה. ירדתם. בלי. נעליים?!), תריסר כוסות מיץ תפוזים, באגט לכל נפש, קורנפלקס (2 סוגים לילד) וכמובן סניף פטיסרי מקומי שנפתח ממש בשולחן שלנו עם שלל מאפים, ליתר בטחון.
5. גם במדריד חם, אבל נעים ונינוח ומחויך.
צהריים, שרב, עייפות? הספרדים יוצאים מהמשרד ונכנסים לפוך פלוס חושך פלוס מזגן. אחרי שנ״צ וסנגריה בטח שנעים ונינוח ומחוייך. המועמד הבא שמציע סיאסטה לכל אזרח מקבל את קולי פלוס שלום במזרח התיכון על הדרך.
#חמש_מחשבות_על #יש_מצב_שהנגן_בפארק_היה_אליהו_הנביא_רק_אומרת


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה