לפתע שוב חול בסנדלים וכתפיים צרובות שמש ורוחות מזרחיות ופתאום שוב נהיה האביב הזה שתמיד מפתיע כי לא ייאמן שכבר פסח ואיפה אתם השנה וכל הארץ דגלים וטף צוהל ופצעים פעורים שטרם הגלידו מהקיץ הארור, 67 נרות זיכרון מהמלחמה האחרונה על עוגת יום ההולדת של המדינה (ואמן שאף לא אחד לשנה הבאה).
הילדים נדרכים בצפירה, תרים במבטם אחר הנתיב הבטוח אל המרחב המוגן, ואז זיקוקים במרפסת ומדשאה מוריקה וריח של סלט טרי עם שמן זית ולימון ושיר לשלום.
ובעוד כמה ימים, שוב, נראה חבורות ילדים יפים דוחפים במרץ עגלות סופר עמוסות קרשים במורד הרחוב, ואולי אחת מאיתנו, שתעבור שם במקרה, תדמיין פתאום את אותה החבורה בדיוק במדים מאובקים, סוחבת אלונקה במורד ההר, ותרעד.
 |
| הפסקת אש |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה