12 באפריל 2015

מלח באוויר וסוכר בנשמה

חזרנו.

מסקנות מהחופש:
ים המלח הוא כנראה טעם נרכש, שטרם הפנמתי. 
יש יתרונות כמובן - הנוף מושלם, התלתלים נראים פתאום כמעט טוב מאוד, הלילות כהים ומשובצים אלף כוכבים ואם אתם לא נשאבים לבולען בדרך (או עסוקים בלמלמל תפילה שתושיע אתכם מתסריט האימים שרקחתם) - היא יפה להפליא.

אבל הים - שומני, שורף, צורב, חם בצורה חשודה (שלא לדבר על הריח) ונוסף לכל - מלוח.

מלח באוויר וסוכר בנשמה


באופן מפתיע הילדים התחברו לז'אנר והתעקשו לטבול ולהשפריץ מלח (לא בכוונה, גברת) אל עבר קשישות עטופות בוץ.

הקטנה הייתה משוכנעת שמדובר ביאור, ותרה אחר משה הקטן, האמצעית אספה בחריצות אבנים מכל הבא ליד במטרה לשדרג את פינת הטבע בגן (ולקבל, כך מסתבר לבסוף, סוכריית טופי בתמורה לכל פריט) והגדול הרחיק לכת, בטענה שטרם ביקר בירדן, ואין סיבה שלא ינסה להגיע לשם בשחיה.



'נומם (כך במקור) שטה תיבה קטנה'


קיץ טוב שיהיה - אמן.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה