געגועי

אבא שלי היה אמור להיות בן שישים היום.
תמיד חגגנו יחד, בהפרש קבוע של עשרה ימים ועשרים וחמש שנים.
לרגע חלף בי תעתוע מוזר לארגן לו מסיבה בורגנית עם חולצות מודפסות, נסיעה משפחתית, חפש את המטמון בתל אביב של שנות השישים, אולי איזה סרטון מצחיק שהנכדים יכינו, זמר ישראלי אהוב שיקדיש שיר, חברים מברכים, כזה.
ככל שעובר הזמן מתחדדת ההבנה כי מאותו לילה מר בסוף דצמבר, פועלים בחיי שני שעונים. זה שנעצר וזה שממשיך בלעדיו. בלי שאני שמה לב, מגיעים הימים האלה בהם המחוגים מתאחדים, ולרגע אחד, לחלקיק שניה שברירי, הזמן עומד מלכת.
בכל מקרה, מאחר ואתה כבר שם וגם הזמר שתיכננתי להביא - אז הנה, שיר מוקדש ליום ההולדת בכל הגעגועים שקיימים בעולם הזה. רק שמחות.