אתם יכולים לקרוא לי סיזיפוס של הצעצועים.
משרה מלאה, מינימום שעות
שינה, שלושה קטנטנים טפו ושאיפה בסיסית להרהורים ופחמימות ריקות הובילו אותי
לפתרון הולם: שלוש תחנות תרבות בכל שבוע.
בעודי מתמרנת בין תשע קבוצות וואטסאפ פעילות (זהירות, לא להתבלבל), חמישה
עשר משלוחי מנות ונצנצים בכל אשר אפנה – גמלה בליבי ההחלטה: עליי להצטייד במרחב נשימה
ונשמה.
ליקוט קפדני ומדויק של אבות מזון לנפש, בדגש על כאלה המתאפשרים בסוף
יום עמוס, בחושך, במזגן, שעה שנשימותיהם הקצובות, אגרופיהם הקפוצים וזיעתם המתוקה
של הילדים מניחה את הדעת ואת הלב.
נכון שהאדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו. קורה מפעם לפעם שנוף מולדתי מותיר
אותי מזיעה וחבוטה. הפקקים של הבוקר והימים העמוסים שולחים אותי שוב ושוב אל
מחוזות אחרים וקרים.
אליס בארץ הפלאות
חולשתי לסופרות קנדיות מתחילה כנראה באי הנסיך אדוארד. ככל הנערות, גם
אני פסעתי אל עבר אגם המים המזהירים לצד דמותה האדמונית של אן שרלי. מדרכות תל
אביב הלוהטות הומרו באחת ליערות אפלים וצוננים, עטויי אזוב ושרכים ואבונלי המוסרנית
והקרתנית הילכה עליי קסם עלומים ופיוט.
מאז, שלל לוחות צפחה התנפצו על ראשי ולא נשאר לי דבר מלבד חיבה
לשרוולים תפוחים, סופרות קנדיות משובחות ושיכר אפרסקים מתוק.
אליס מונרו, זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2013 העניקה לי את אפקט אבונלי
שוב, אחרי עשרים שנה: התחושה הברורה, המכאיבה אפילו, שספר נכתב במיוחד עבורי.
מונרו, וגם מרגרט אטווד הקנדית עטורת הפרסים והמעולה לא פחות, כותבות
על הכאב הזה, של להיות נערה, בדיוק נטול מלמלות וחף מגינונים.
מונרו מצליחה באמצעות כתיבה מצומצמת ונדירה להפוך מציאות קטנה של חיי
יום יום אנושיים לסיפורים קצרים המקובצים יחד למכלול הגדול בהרבה מסך חלקיו.
בהקדמה לספר "בריחה" כותב הסופר ג'ונתן פרנזן על מונרו
"כשאני קורא את מונרו, אני נכנס למצב של הרהור שקט שבו אני חושב על חיי שלי. היא
אחת מקומץ סופרים שאני
חושב עליהם כשאני אומר שספרות היא הדת שלי."
סיפור קצר. תדע כל אם עבריה שזכתה לעשרים דקות פנויות שביכולתה להפליג
אל מעבר לצלחות פלסטיק, צעצועי אמבטיה ושיעורי בית בחשבון אל כפרים קנדיים ועיירות
קטנות, טבע ודמעות ולהספיק לחזור בשלום אל ארוחת הערב, קצת כמו אליס בארץ הפלאות.
רותקו
באחת הסצנות היותר מוצלחות ב"מד מן" מתגנב צוות הסוכנות
למשרדו של קופר להתבונן בציור של מארק רותקו שרכש קופר בעשרת אלפים דולר (!). רובם
לא מבינים אבל קן קוסגרוב מציין: "זה כמו
להסתכל במשהו עמוק מאוד", הוא אומר, "אפשר ליפול פנימה".
רותקו, הצייר היהודי אמריקאי, ממייסדי אסכולת ניו יורק, הפך את שדות
הצבע למופת.
משטחי צבע מלבניים, קולור בלוק של אקספרסיוניזם מופשט, תקראו לזה איך
שלא תרצו, זה פשוט נורא נורא יפה.
מעבר לעדינות, לתמהיל הצבעים המדויק ול feel המודרני יש בציורים של
רותקו אלמנט מדיטטיבי ממש, שזה בדיוק מה שאני זקוקה לו בתום יום מעייף.
בחודש מאי 2007 נמכר ציור של רותקו, "מרכז
לבן" (White Center) משנת 1950 ב-72.8
מיליון דולר, במכירה פומבית של אמנות בת זמננו שקיים בית המכירות סותבי'ז בניו
יורק, ובכך קבע שיא חדש במכירה פומבית, הן ליצירה של רותקו והן ליצירת אמנות בת
זמננו.
בעליו של הציור היה המיליארדר דיוויד רוקפלר, שרכש את הציור בשנת 1960 ושילם עבורו 10,000 דולר בלבד (ממש כמו קופר...)
לחגיגת יום ההולדת הבאה – אנא, אין צורך כלל בשוברים למסאז', חולצות
מזארה ואיפור משובח – כזה בדיוק בבקשה. אני כבר יודעת בדיוק איפה אני עומדת לתלות
אותו.
זכרונות מחוף ברייטון
שמש קופחת, דלי של דורה וענבים מצופים חול? הצחקתם אותי.
למי ששואל – אני בחוף ברייטון, צועדת על גבי חצץ מנצנץ בעוד השחפים
מנמיכים עוף מעליי באוויר הקר. מוזיקה מכשפת מאי שם מבשרת: "סחרחרה עתיקה
לפנייך". אנוכי, אולי חברת מערכת "סוסים וכלבי ציד", אולי ציירת
העסוקה ברישום המתרחצים ואולי אספנית מאובנים מוציאה מהסל טופי קרמל מלוח, צנצנות
לימונדה ורודה וכריכי מלפפונים.
הבלוג http://design-seeds.com/ הוא בעצם לוח השראה המתבסס על פלטת צבעים לפי בחירתכן. זקוקות לזמן
חלימה ואסקפיזם חמקמק וטהור? זה המקום עבורכן.
התהליך פשוט: באמצעות סרגל צבעים את
בוחרת את הבסיס לפלטת הגוונים בה תחשקי ובהינף קולמוס דיגיטלי מופיעים בפנייך
צילומי הצבע היפים בעולם.
אפשר גם לבחור צילומים על פי נושא,
להתמקד ברעיונות לקראת שיפוץ, חתונה או אירוע הדורש אריזה של צבע ולמי שחייבת
שופינג בשביל להשלים את החוויה – לרכוש את הצבעים שהיא בחרה לפי קוד, ולבחור לעצמה
הדפס ממוסגר יפהפה לקינוח. #אני_לא_באמת_כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה