דופלגנגר

חמש מחשבות על שבוע הדופלגנגר:
1. שבוע הדופלגנגר (Doppelgänger Week) הוא למעשה מסכה על מסכה. הרי מה הוא הפייסבוק אם לא מצג שווא של הצלחות, מרגריטות ושקיעות אקזוטיות? החלפת תמונת הפרופיל היא בעצם הבלחה רגעית של אמת, וידוי כנה המצהיר, אולי לראשונה: ״אני מודע לזיוף״.
2. מדוע שלא אתנאה לי באיזה umlaut ברלינאי בבואי לנקד את שם המשפחה (אחד מהשניים, לא משנה מאיזו עדה)? צמד נקודות של גינדור והידור, אקססורי ימי ביינימי הולם שיזכיר את מוצאי וישווה לשמי אפיל אירופאי?

3. לפני מספר שנים, עת עבדתי במרכז ת״א, הייתי חונה בכל יום בחניון עירוני שכונתי. בכל בוקר היה מעדכן אותי השומר שיש לי כפילה ("שתי טיפות מים!") שחונה אף היא בחניון. בכל יום קיוויתי להיתקל בה, ע"מ לברר כמובן האם היא יותר שמנה/יפה/צעירה ממני. מיותר לציין שמעולם לא נפגשנו.
4. בבואי לבחור כפילה וירטואלית – האם עליי לגייס הומור עצמי (הנסיכה פיונה אשת שרק), מודעות עצמית (לא לקחת חלק בקרנבל המסכות המטופש) או תחכום (קייט דייוויס, או כל מוזיקאית אינדי שמנמנה ויפה אחרת שאיש לא שמע עליה)?
5. מסתמן שגם מי שמביט מי מאחור, יודע, לצערי, מי אני.

It is always better to be slightly underdressed

הסרטון הזה ממחיש בדיוק למה אני כל כך אוהבת אופנה. רבים טועים לחשוב שעניין באופנה הוא שטחי, צרכני ומטופש אבל הם מרדדים תחום כה מפואר בכך שהם מתייחסים לבגד כאל פריט שימושי בלבד. אופנה, במובנה העמוק, היא אמנות, חוויה אסתטית ושיקוף מושלם של רוח התקופה, שינויים היסטוריים ותופעות חברתיות חוצות גבולות (טבעונות, פמיניזם, תפיסת גוף, דת, אקולוגיה,זכויות אדם, גלובליזציה, כלכלה ועוד ועוד)." It is always better to be slightly underdressed" (coco chanel כה אמרה)

בדרך לספר הבא עוצרים באסוס

לאחרונה אני כותבת כמעט כל לילה במשך שעה. טרם הוחלט האם אני נערה חומרנית עם חיבה עמוקה לספרים ושירה או אשת רוח עם חיבה עמוקה לתיקים ונעליים #בדרך_לספר_הבא_עוצרים_באסוס

יוהו שנ"צ

חמש מחשבות על חופשת בנות:
1. בעבר חשתי עצמי עילאית ומתנשאת, כזו הנוסעת לבדה על מנת לכתוב, מסתגרת בבקתה אי שם ביערות ניו אינגלנד ולא חלילה נערה קרתנית המסתופפת יחד בג׳קוזי רכלני עם חבורת נשים הנוסעות יחדיו לחופשה.
2. חה! הכי כיף להסתופף יחד בג׳קוזי רכלני. מה לי ולבקתה צנועה? ספא עם חברות, here I come!
3. יוצאות לדרך - מרגישה מינימום תלמה ולואיז. שוקלת להגיע עם מטפחת, משקפי שמש וחשק להרפתקה. כמובן ששוכחת את משקפי השמש בבית ונראית כמו קשישה רוסיה עם חשק לבורשט.
4. חומר קריאה: אליס מונרו החדש (משובח!) וגיליון לאשה (גילטי פלז׳ר נטול רגשות אשם), לאו דווקא בסדר הזה.
5. אין כמו אווירת האשפוז הכפוי של מלונות ספא. זומבים מזוגגי עיניים בחלוקים לבנים, כוסות תה הסתדרותיות נוסח הכובען המשוגע והמעסים הבאים לקרוא לך, מאתרים את שמך בין הממתינים, כמו הזיה גרועה על ההגעה לגן עדן.
#כיף #יוהו_שנצ

שבע שנים וגעגוע

כל כך מתאים לאבא שלי לארגן לנו מזג אוויר מקסים, כמעט אדוארד הופרי, מסוג הימים החורפיים, הצלולים ושטופי השמש שהוא כל כך אהב. עוד שנה חלפה, עוד ועוד החמצות, עוד שמחות, עוד כאב לב. עמדנו בבית העלמין, משפחה וחברים תחת שמש מנשקת וחשבתי על ההשפעה השמחה והמונומנטלית שהייתה לו על כל מי שסביבו ועל כמה שאני שואפת להידמות לו.
שבע שנים וגעגוע.

משאית כחולה קטנה בעיר הגדולה

תרגום חדש שלי לספר מקסים, משעשע ומחורז שהפך לקלאסיקה אמריקאית ואני מקווה שיתחבב לא פחות על ילדי ישראל.

ידיעות ספרים שאוהבים
http://bit.ly/2iUJWyw

הקולוסוס החדש

קוראים תנ"ך ביחד, והפעם עם אחד הפרקים היפים בספר הספרים.
"איש תחת גפנו ותחת תאנתו". בימים של מלחמות עקובות מדם התהייה התמידית היא - לשם מה? הרי כולנו, לא משנה באיזה צד של שדה הקרב, חולמים על בוקר שישי שקט, עם כוס יין ואהבה גדולה וילדים שמשחקים תחת הגפן וקצת תאנים עם גבינה טובה ובגדול - זהו.
מה הקשר בין המשוררת אמה לזרוס, פסל החירות וספר מיכה? התשובה בלינק.
929

http://www.929.org.il/page/536/post/13070

home sweet home

כפי שחלקכם יודעים, בחודשים האחרונים אנחנו נודדים מעט פה ושם, סלינו על כתפינו (בעיקר כביסה) עד שביתנו יהיה מוכן בעזרת ה' ובעזרת הבנאים החרוצים העמלים על בניין הארץ.
במהלך התקופה הזו למדתי היטב את ההבדל בין home ל house – בין "בית" ל "הביתה" אם תרצו.
גיליתי (זהירות, קלישאה שחוקה בדרך) שהבית הוא אכן היכן שהלב נמצא (בתרגום חופשי). אמנם אין לי מכונת כביסה כרגע (תודה סיסטר על הסיוע) ואמנם אין לי ממש מטבח אמיתי (תודה פיצה סופרנוס על הסיוע) ואמנם אני לפעמים מרגישה כמו במחנה פליטים ממוצע הכולל ילדים על מזרונים, חלקם לא שלי בכלל, הצפה קטנה באמצע הלילה וערימה של מזוודות בקצה החדר (חדר. ביחיד), אבל איכשהו אני עדיין יודעת שבסוף היום אני מגיעה הביתה, לאיש ולילדים, במלוא מובן המילה.
אני לא אתייג (כי אין מקום, אתם יודעים מי אתם) את כל המשפחה והחברים הטובים שלנו שבחודשים האחרונים מזמינים אותנו בכל שבת לארוחות משובחות. 
אני רק יכולה לומר שבסוף התקופה אני אוכל להוציא את מדריך מישלן המלא המדרג את סעודות השבת בפרבר המשפחתי בו אנחנו מתגוררים, כולל קטגוריית קינוחים, מאכלי עדות ונימוסי ילדים. יום יבוא ואני אזמין את כולכם אינשאללה (בבת אחת כנראה, אחרת זה לא יגמר) למשתה (בדגש על תה) בבית החדש. הזדמנות לומר תודה אמיתית ולציין שהשבת עוד לא הזמינו אותנו (סתם, צוחקת, מה נלחצתם?). #home_sweet_home

על הנסים

New year, new book💫
#על_הנסים