פלאפל

אני לא יודעת למה נזכרתי בזה (אני בעצם יודעת, משום שאכלתי מנה פלאפל לא טעימה בכלל, בעמידה, בחמסין) אבל המקום החביב עליי בעולם לארוחות צהריים הוא בית הקפה של הכלבו הניו יורקי 'ברגדורף-גודמן'. נכון שזו אינה טרטוריה איטלקית עליזה וגם לא פינת חמד פריזאית אי שם בגדה השמאלית, ואפילו לא טעים שם באופן חריג. זהו פשוט מקום כה מנותק, שבע, מאוכלס גבירות אלגנטיות שעסוקות בעיקר בטיפוח כלבי מחמד ורעמות גבוהות סגולות שהסעודה שם מקבלת נופך כמעט אנתרופולוגי. אין רעש רקע מרגיע יותר מקרקושי הסכו"ם המבהיק, שקיות הקרטון הקשיחות ופטפוטי הסרק לצד חליפות השאנל, צעיפי המשי והנוף הניו יורקי הניבט מהחלון, כולו הבטחה שטרם התממשה. באני מקדוגל, מאחורייך.
(כמובן שסעדתי שם פעם אחת ויחידה בעלות של מלאנתלפים מנות פלאפל, ועדיין...)

הביתה

יְלָדַי מַחְזירִים אוֹר
עֵת מַחְשִׁיךְ
עֵת קַר
עֵת חָסֵר
בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים
הֵם מְסַמְּנִים
בְּפֵּירורִים שֶׁל חָלַה מְתוקָה
אֶת הָדֶרֶך הָבַּיְתָה

שבוע הספר

הבאתי ביכורים.
ב 16.6 (חמישי הקרוב) אמתין לכם בשעה 19:30 בדוכן של הוצאת 'עם-עובד' בכיכר רבין, עם תירס חם, געגועים לילדותי וחתימות על הספר 'מעשיה לנר ראשון'.
ב 22.6 (רביעי הבא) אגיע לשבוע הספר בירושלים, עם סוודר ואטיטיוד של ירושלמים עילאיים ומתנשאים.
נתראה :)
#שמישהו_יזכיר_לי_להביא_עט_כי_אני_בטוח_אשכח #שהחיינו_וקיימנו_והגיענו

חמש מחשבות על פתיחת עונת הרחצה:

1.קל לזהות את האמהות המאורגנות: המצופים של הילדים שלהן זהים, הפירות חתוכים ומקולפים, הן דאגו מראש להביא שמפו ובגדים להחלפה בתיק. קל לזהות אותי: היחידה עם בגד ים. היחידה ששכחה להביא לעצמה מגבת.
2. כולכן יושבות בחוץ מזיעות עם בגדים כי אתן ״כבר לא בנות 20״. תגידי, גם לבר רפאלי היית אומרת ״כל הכבוד על האומץ״? חם לי, אני בבריכה, אני לובשת בגד ים. זה לא נובע מהעצמת נשים, אני כבר עצומה ממילא. זה נובע מנורמליות.

3. תמהני - למה מחוגי השניות של השעונים הגדולים שתלויים בבריכה נעים ברצף ולא בתיקתוק?
4. טרחת והבאת שניצלים טריים וצ׳יפס? ״לא בא לי בכלל. כזה. רציתי. כמו. שלה״. לעולם, קופסת הפלסטיק הרטובה של החברים תהיה אטרקטיבית יותר.
5. להגיע לבריכה ולא לצעוק את השם של הילד שלך? יש דבר כזה בכלל?

לא מקפלים פינות של ספר