חידת הגיון

לכבוד היום הראשון של האביב, אני מעוניינת לאזן את ציוץ הציפורים והפריחה המסחררת ולממש את זכותי החוקית כרבע פולניה (וכשאני אומרת רבע, אני מתכוונת לחצי) ולקטר רגע על נושא חשוב. במדינה מתוקנת כמו שלנו מן הידועות היא שבעוד שהורים עובדים זוכים ל 12 ימי חופשה קצובים (פחות או יותר), ילדינו זכאים למלנתאלפים ימי חופש (יותר).
עכשיו – שלא תטעו, אני חסידה גדולה של החופש הגדול במתכונתו הארוכה (אם כי תמהני כיצד טרם הוזז קדימה לחודשים אוגוסט-ספטמבר) וחושבת שהוא חיוני, מבורך ואפוף קסם נוסטלגי. 
עם זאת, אני לא יכולה שלא להתרגז על שיבוצם הרנדומלי והפרוע של שלל ימי החופשה היחידניים דוגמת אסרו חג (שמקורו בימי העלייה לרגל לבית המקדש, שעה שחלק מהעולים היו נשארים בירושלים גם ביום שלמחרת החג. הגיוני. תזכירו לי להוציא את החמור שלי מהמוסך), מימונה, יום הרצל, חג הקורבן (נעים להכיר, הקורבן הוא אני), היום שאחרי המדורות, היום שבו יש אסיפת הורים (לוקח לא מעט זמן לסדר את כל הכיסאות של הגן בצורת האות ח'), יום טרומפלדור ועוד שלל ימים טובים ומשונים המצטברים בזה אחר זה לטובת התנצלות מגומגמת, ארוכה ויקרה של כל הורה עובד שסופה עלויות כלכליות ורגשיות. 
והנה – גם השנה – חידת הגיון. שימו לב לזה: מכיוון שבפברואר השנה הרווחנו 29 ימים, אז יום הלימודים המיותר הופך ל – טאדאם – יום חופש נוסף בתענית אסתר. מתכון בטוח של המשק הישראלי לשגשוג, תנופה כלכלית ואיזון בריא בין הורות לקריירה. 
אז איך בעצם פותרים את התרגיל הזה? יש מורה בקהל?