חזרנו

חזרנו. היה צונן ומנומס וירוק וכעת חם, רטוב, צעקני וכולם מסתובבים עם קמט ה״לא בטוח אם זו אזעקה או אופנוע״ בין הגבות.
מסקנות לגבי האבולוציה של חופשה אירופאית:
ערב ראשון: הבנות יורדות לארוחת הערב בשמלות חגיגיות, נעלי בלרינה, צמות וגרביונים, הילד מודה למלצר בשפה המקומית, מתקלח לפני שיורדים, מסתרק.
ערב רביעי: הבנות עם הבגדים מהבוקר, הילד אוכל עם הידיים. מוותרים על מקלחת, גם ככה קר בחוץ ולא מזיעים.
ערב אחרון: הקטנה עם מכנסי פיג׳מה, בלי חולצה, האמצעית יחפה ובוכיה, שלושתם מתגרדים, הגדול מצטרף לפסנתרן עם גרסה מקומית לסטטיק ובן אל, מסתבר שהוא עדיין לבוש באותם בגדים מהערב הרביעי.
#רומזים_לנו_בעדינות_שהגיע_הזמן_לעזוב
#home_sweet_home

דרמות בית משפט, חמש מחשבות על:

1. פרק העיוורון הגזעי יגיע לקראת אמצע העונה, ובמרכזו מסדר זיהוי הכולל סטודנט שחור לרפואה, שגדל לבד עם אמו החרוצה ועומד בעוד רגע לעמוד לדין על רצח שלא ביצע.
3. פרק התביעה הייצוגית יכלול פרבר אמריקאי טיפוסי, רצוף דשאים. הפרקליטה הנמרצת תעבור מבית לבית, על מנת לאסוף עדויות על מחלה מסתורית התוקפת את התושבים ההגונים וקשורה בשפך הסמוך.
3. פרק הראיה שמופיעה רגע לפני ההרשעה. היוש סיכת ראש שלא קשורה לנאשם הקרח שלנו, תודה שהגעת באמת.
4. השופטת תהיה אפרו-אמריקאית נחושה, קשוחה ושבעת ימים (עוד מעט כולם יגשו ללשכתה ויחטפו על הראש), הפרקליט יהודי ממולח אך קלמזי (כל הניירת התפזרה לו במסדרון אבל הוא נורא חכם אז יהיה בסדר), העיתונאי ממושקף פזור בלורית ולבוש בגדים גנריים (כי הוא כלב השמירה וזה אז הוא לא נכנע לגלובליזציה ולקפיטליזם החזירי ולתיעוש) והפוליטיקאי המקומי נאה ומכסיף (הוא חייב להזהר מהיועץ שלו).
5. חבר המושבעים: אחד שנראה כמו חוטב עצים מזוקן, אחד היספני, אחת שסורגת במהלך המשפט, לפחות שניים עם עודף משקל ואחד שנראה כמו המבוגר האחראי. את הסורגת נצטרך לשכנע.
#הביאו_את_הסתיו_אין_לי_מה_לראות

הר הקסמים

מצד אחד, גיליתי שאני זקוקה לרעש כדי לכתוב. מצד שני, שקט מבורך, 18 מעלות באוגוסט, תחושה של פילטר אינסטגרם נצחי, כלבים מטופחים ואדניות פרחים מטופחות לא פחות.
#הר_הקסמים #no_filter #יש_מקום_אחר

מעברים

ביום שישי הבא עלינו לטובה אארוז את כל מחלצותי, צעצועיהם, נעליו (תודה לאל שאין הרבה) ועוד בארגזי קרטון (זהירות, שביר) לקראת מעבר עתידי בעוד כחודשיים בשעה טובה לבית משלנו. בינתיים מתוכננים לנו חיי נדודים לא צפויים בין יחידות דיור, משפחה אוהבת, חברים טובים והפוגה אירופאית לטובת שלוות הנפש שלי. מאחר ואני נערה הרפתקנית שמסתדרת נפלא עם שינויים בתוכניות (not) החלטתי להתכחש לגנטיקה, ואם כבר נידונתי לחיות על מזוודות, כדאי שאסגל לעצמי תכונות של צועניה. אני לא אומרת שאתחיל ללמוד נגינה על אקורדיון אבל אם תראו אותי עם שפם, אל תתפלאו
#הותשתי #מגדת_עתידות

ילדותי השניה, חמש מחשבות

זו ילדותי השניה, חמש מחשבות על:
1. בסופו של דבר כל המבוגרים שפגשתי הם לגמרי ילדים בבסיסם. הליבה היא אותה ליבה, הפרסונה, העלבונות, החולשות, הכשרונות, הטמפרמנט - גיל 6.
2. זו הייתה מחמאה, בגדול. אנחנו רק מתקלקלים עם השנים.

3. אולי בגלל זה ספרי ילדים זה הדבר האהוב עליי בעולם כולו. תנו לי יום שלם באגף הילדים של בארנס אנד נובל ואני מסודרת.
4. אני כבר אישה מבוגרת ועדיין תמיד יתחשק לי להשאר עוד חמש דקות בבריכה, לקנות לעצמי שוקו בשקית בסופר ולשמוח (עמוק בלב) כשיש שביתה.
5. המנהג הזה עדיין מתקיים, מדור לדור: להתחבא כשבאים לאסוף אותך מחברה, what year is it?

יום יום ים

סבתא דבורה

פתאום, סתם ככה, נזכרתי בסבתא שלי עליה השלום. הכנתי טחינה ולפתע עלתה דמותה ושבה - צועדת אלינו בשבת בצהריים עם טחינה ביתית בצנצנת רחוצה היטב, סגורה בגומיה משרדית ונייר אלומיניום, כזו שפעם אכלסה משהו אחר. תמיד אלגנטית, פולניה אסלית עם לק בגוון פנינה ושכל ישר. אישה קשוחה שהצליחה לדלג מעל טרגדיה אישית איומה בצעדי ריקוד מדודים ולחבר מחדש באמצעות דבק שעשוי משמחת חיים ותבונה בין שתי משפחות אבודות.
עת צעדתי בכפכפים ושמלת טריקו, תהיתי מה הייתה אומרת (והייתה אומרת, אוהו שהייתה) לו ראתה אותי משתרכת ברחוב כמו איזו כפריה.
לשם כך ניסחתי חמישה כללים תחת הכותרת ״לא אלגנטי״ - גזרו, שמרו וזכרו שפולניות יש בכל עדה:
1. לצאת מהבית בשיער רטוב
2. לקנות את אותו פריט במספר צבעים
3. לוגו מעל גודל של מטבע חמישה שקלים
4. ללעוס מסטיק
5. לק מתקלף
#רבע_פולניה #הרבע_הדומיננטי #סבתא_דבורה