17 בנובמבר 2015
16 בנובמבר 2015
הכל דיבורים
אחזור להגג על מקומות רחוקים, נשפים ומאפים ממש בקרוב. בינתיים תאלצו לזרום איתי ולשמוע, עוד קצת, על הספר.
והפעם - הסיפור שמאחורי הספר, שודר היום (16.11) ברשת ב', בתוכנית 'הכל דיבורים'.
מוזמנים להאזין (דקה 1:42) ←
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1852518
והפעם - הסיפור שמאחורי הספר, שודר היום (16.11) ברשת ב', בתוכנית 'הכל דיבורים'.
מוזמנים להאזין (דקה 1:42) ←
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1852518
1 בנובמבר 2015
14 באוקטובר 2015
2 באוקטובר 2015
איגלו
כשהייתי קטנה היה לי ספר אהוב עם ציורים של ילדי העולם. הכי אהבתי את
האסקימואי בגלל שקראו לו אחמזוק (שם נהדר, תודו) והוא גר באיגלו.
אז מסתבר שלאוהל הישראלי קוראים אוהל איגלו (חה! לעג לרש) ואיך אני יודעת את זה? כי הלילה מצאתי את עצמי עושה קמפינג. למען ילדיי שלא יודעים טבע אמיתי מהו, שמתי נפשי בכפי ואלתוש בתרמילי (לא באמת תרמיל, אין לי כזה דבר בארון) ונכנסתי בדעה צלולה לשינה טרופה ומיוזעת באוהל שכל קשר בינו לבין איגלו הוא מקרי בהחלט. ככל הנראה, אם לא ארדם בקרוב אעשה כמנהג האסקימואים (בכל זאת, אני חשה עצמי כעת קשישה מאי פעם) ואשיט את עצמי אל האבדון. לילה טוב.
אז מסתבר שלאוהל הישראלי קוראים אוהל איגלו (חה! לעג לרש) ואיך אני יודעת את זה? כי הלילה מצאתי את עצמי עושה קמפינג. למען ילדיי שלא יודעים טבע אמיתי מהו, שמתי נפשי בכפי ואלתוש בתרמילי (לא באמת תרמיל, אין לי כזה דבר בארון) ונכנסתי בדעה צלולה לשינה טרופה ומיוזעת באוהל שכל קשר בינו לבין איגלו הוא מקרי בהחלט. ככל הנראה, אם לא ארדם בקרוב אעשה כמנהג האסקימואים (בכל זאת, אני חשה עצמי כעת קשישה מאי פעם) ואשיט את עצמי אל האבדון. לילה טוב.
12 בספטמבר 2015
תחל שנה וברכותיה
כמו בכל שנה, בלי שנשים לב, סימני השיזוף של הילדים ידהו והימים יתקצרו
ולרגע נרגיש צינה מצמררת של ערב חג וריח של בישולים בחדרי המדרגות וכמו בכל
שנה, לא נצליח לתת שם ראוי לתחושה הזו שבין תוגה להתרגשות.
בערב, כולם ישבו לשולחן החג, ונבין פתאום שהימים אמנם עוברים לאט (ושעות אחר הצהריים עוד יותר...) אבל השנים עוברות מהר ושאנחנו אחראים ליצירת ספרייה של זכרונות עבור הילדים, ושהרגע הזה, בו כולנו רחוצים וחגיגיים ומבורכים, הולך בינתיים לארכיון, אבל יום יבוא ומישהו מהם ישלוף אותו, אולי בדמעות, אולי בחיוך, בדיוק ברגע הנכון.
תחל שנה וברכותיה.
בערב, כולם ישבו לשולחן החג, ונבין פתאום שהימים אמנם עוברים לאט (ושעות אחר הצהריים עוד יותר...) אבל השנים עוברות מהר ושאנחנו אחראים ליצירת ספרייה של זכרונות עבור הילדים, ושהרגע הזה, בו כולנו רחוצים וחגיגיים ומבורכים, הולך בינתיים לארכיון, אבל יום יבוא ומישהו מהם ישלוף אותו, אולי בדמעות, אולי בחיוך, בדיוק ברגע הנכון.
תחל שנה וברכותיה.
1 בספטמבר 2015
הירשם ל-
רשומות (Atom)