קרוא וכתוב: we are all mad here

אליס

שָׁתִיתִי שִׁקּוּי

הָיָה כָּתוּב עַל הַבַּקְבּוּקוֹן

שְׁתִּי אוֹתִי

עַכְשָׁיו אֲנִי גְּבוֹהָה יוֹתֵר

יָדַי בּוֹקְעוֹת אֶת הַחַלּוֹנוֹת

אֲנִי כּוֹרֶכֶת צְעִיפִים שֶׁל צֶמֶר

עַל רַגְלַי

תְּרוּפָה שֶׁל פֶּלֶא לִכְאֵבֵי גְּדִילָה

רָאשִׁי נְחְבָּט

בְּתִקְרַת זְכוּכִית

אֲנִי מְחַטְּאָה אֶת מִצְּחִי הַפָּצוּעַ מִבָּעַד לַמַּרְאָה

נְשִיפָת ג'בֵּרְוֹוקִי בְּעָרְפִּי - מְצַוה חֶרֶשׁ

שְׁתִּי אוֹתִי

יום הולדת ללואיס קרול והזדמנות נהדרת לפרוייקט אישי שמפגיש שירה עם יצירה.

לכל אחת ג'ברווקי משלה - מפלצת של חרדות, דרקון של פחדים, אך באותה עת גם מנוע אש שמוביל

אותה קדימה בעוז. קחו לכן חרב סרפלית, קטמו את ראש הגבריקא וזכרו שאחרי הכל, כולנו משוגעים.

מאחר ואני לא חסידה של פרשנות פואטית לשירה (הרי אני עצמי לא בטוחה למה התכוונה המשוררת)
פניתי לכמה יוצרים וליקטתי את הבחירות שלי על מנת לקבל פרשנות ויזואלית לשיר.