9 בפברואר 2017

ט"ו בשבט

חמש מחשבות על ט״ו בשבט:
1. תמיד חיבבתי נטיעות.
ראשית, מדובר ביום טיול אחד קליל ונטול לינה מיותרת ומלחיצה בשקי שינה. בנוסף, מדובר ביציאה לטבע שמתרחשת בחורף, נטולת זיעת אוגוסט, יתושים ואבק דרכים. והחשוב מכל - זהו מסע עם מטרה לצידו - ברור לכל מתי האירוע מתרחש ויש לו התחלה (פותחים ממתקים באוטובוס), אמצע (הריינג׳ר של קק״ל מסביר איך לחלץ את השתיל מהשקית השחורה שלו) וסוף (מחשיך מוקדם, קר, חוזרים הביתה, תשאירו את הנעליים בחוץ).
2. תמיד אהבתי יערות.
אולי זו חיבתי לאגדות ילדים שמתרחשות בלב היער, אולי אלה השורשים (תרתי משמע) באירופה ואולי המסתורין, הצל, הצינה והפסטורליה שלוחשים רומנטיקה במיטבה.
3. והנה, חג קל, נעים, חקלאי, אקולוגי. ארץ ישראלי, מתחדש. במרבית החגים אנחנו טורחים להתכנס, לשוב הביתה, ללמוד מהעבר ולהביט אחורה. ולפתע – טוויסט בעלילה. אמירה מפתיעה עם חג מרענן שלא כרוך בהתכנסות והתבוננות אל העבר אלא ביציאה החוצה והתבוננות אל העתיד.
4. ומה יפה יותר משקדיה פורחת בצידי הדרך לירושלים, כשהאוויר צלול ורמז ראשון קלוש של אביב מצטמרר לו בלב?
5. הטבע מאפשר פרופורציות. הכל משתנה, הכל בר חלוף ומאידך הכל מחזורי וצפוי ומה שהיה הוא שיהיה. בכל נטיעה יש הבטחה נצחית לצמיחה, לפירות ולהמשכיות. צאו לטבע. רק אל תשכחו בבקשה להשאיר את הנעליים עם הבוץ בחוץ כשאתם חוזרים הביתה.
מוצש - השבוע החדש שלך


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה