26 במאי 2016

איקאה

חמש מחשבות על איקאה:
1. איקאה זה כמו קזינו – אין לך מושג מה השעה, כמה זמן עבר מאז שנכנסת ומאיפה לעזאזל יוצאים.
2. מעולם לא נכנס אדם לאיקאה ויצא בלי אחד מהשלושה: מריבה זוגית/התקף חרדה/צלחות פלסטיק לילדים, בד"כ שלושתם, לאו דווקא בסדר הזה.
3. הריטואל – נכנסים לאיקאה במטרה לקנות רהיט עם שם של סופר מתח שוודי. בסופו של דבר מגיעים לסוף המסלול עם שישיית כוסות יין, מפיות, כלי סיליקון לקרח בדוגמת כוכבים וחבילת טושים. המלכוד: לחכות בתור בשביל זה? התשובה: בוודאי שכן. הגענו עד הלום. זה כמו מסע כומתה שבסופו נקניקיה בחמישה שקלים. לא נשברים ברגע האחרון.
4. כל המשפחות האומללות, אומללות באיקאה. גם כל המאושרות.
5. מישהו אי פעם אמר לעצמו, סיימתי סיבוב מעגלי שאינו נגמר בין כורסאות לנורות ליבון, אתנחם לי כעת בדג מלוח במרכול השוודי המוזר למטה?
← בתמונה: בית בובות עם רהיטים מוקטנים הזהים לחלוטין לדגמים האייקונים של איקאה. ניתן להשיג באיקאה.


22 במאי 2016

נותרו מחוץ לפריים

חמש מחשבות על אינסטגרם:
1. האביב מצטלם יופי. בעצם גם החורף מצטלם יופי, עם כל הכלניות והילדים. למעשה, בימים אלה, הכל מצטלם יופי. חוץ ממדורת ל"ג בעומר אולי, ששום פילטר לא יוכל לה. מחוץ לריבוע הסימטרי והמואר של האינסטגרם נותרות ערימות של כביסה, נס פח הזבל, מטבח הפוך ותלתלי אבק.
2. אם עץ נופל באמצע יערות הכרמל ואיש לא שמע כי כולם עסוקים בלצלם את ארוחת הבוקר שלהם, האם הוא השמיע צליל? אם נסעתי לחופשה ולא העליתי תמונה שלנו מבוסמים בחלוקים לבנים, זה כאילו שלא נסעתי? אם לא עשיתי צ'ק אין בנמל התעופה בן גוריון בתוספת האשטאג חינני ‫#‏טרמינל_ז‬'אטם, לא יצאתי ידי חובה?
3. כולם מתעדים, מעלים, מפלטרים, מתייגים. שיתוף יתר. כל אחת שחותכת לעצמה סלט קטן במטבח המשרדי is feeling blessed וכל זוג נעליים מצטלם מלמעלה, לצד קרן שמש מאוחרת ותיוג ‪#‎From_where_I_stand‬.
4. ובכן, אני לא יודעת מה איתכם, אבל פרום וור איי סטנד רואים מלא כתמים על רצפת גרניט פורצלן.
5.נותרו מחוץ לפריים – החיים עצמם.

19 במאי 2016

לא יודעת לרוץ

מחר מתקיים בפרבר העירוני המטופח בו אני מתגוררת 'המירוץ הגדול'. במקום בו החיים נדמים לעיתים כרצף פרקים שגרתי של עקרות בית נואשות, המירוץ זה הכי פרק ספיישל עם צילומי חוץ והכל.
נולדתי וגדלתי בתל אביב ולפעמים אני מרגישה קצת כמו המהדורה הישראלית של מרי-לו-משהו מהמיד-ווסט. המדשאות גזומות והאנשים מקדימים שלום זה לזו. מאחר ומחר אני במעצר בית כי העירייה הודיעה שאין יוצא ואין בא (המופע של טרומן - פה חשדתי) אני מתכוננת להמתין בנקודת הסיום עם לימונדה ורודה כמו איזו דולי פרטון גרסת 'מגנוליות מפלדה' ולהריע למנצחים.
בפרק הבא – שולחן עוגות גבינה תחרותי להפליא בשבועות אחה"צ.
איך אומרים אצלכם באינטרנט? סטיי טיונד.

‫#‏לא_יודעת_לאפות‬ ‫#‏לא_יודעת_לרוץ‬ ‫#‏לא_יודעת_איך_קוראים_לשכנה_אבל_עושה_כאילו_כן‬

16 במאי 2016

בדרך כלל תוכלו למצוא את חתימתי משורבטת על פתקי איחור לבית הספר והערות ביומן (טובות, בטח שטובות) אבל לכבוד שבוע הספר העברי, החג החביב עליי בשנה, אמתין לכם בדוכן של הוצאת 'עם-עובד' בכיכר רבין, עם תירס חם, געגועים לילדותי וחתימות על הספר 'מעשיה לנר ראשון'.
ויש גם תיק בד מודפס לכל מי שיבוא, כדי לסחוב את כל השלל הביתה עם סטייל.
ב-16.6 בכיכר רבין וב-22.6 בירושלים, בשעה 20:00. נתראה :)
‫#‏שמישהו_יזכיר_לי_להביא_עט_כי_אני_בטוח_אשכח‬ ‫#‏שהחיינו_וקיימנו_והגיענו‬

 



11 במאי 2016

אושר

ופתאום כולם הביטו אל השמים, מאות פרצופים מחייכים מוארים בצבעוניות, זורחים אל עבר הזיקוקים המתפצפצים בשמי העיירה, כמו מטר של סוכריות בר מצווה על ראשה המצולק ושבע הקרבות של מדינה אחת קטנה, אי שם.
תפוחים מסוכרים ותירס חם וחולצות פסים נרשמו בפנקס הזכרונות של הילדים תחת המילה: ״אושר״. יום עצמאות שמח!


9 במאי 2016

Everything I need to know I learned from a little golden book

עקרונית, אני קוראת הרבה והכל. לא פעם נתקלתי במוכרי ספרים שארזו לי בתמהון גיליון של ווג לצד אליס מונרו פלוס לי צ׳יילד לקינוח.
הז׳אנר היחיד שאני באמת לא יכולה לצלוח אלו ספרי הדרכה וקואצ׳ינג (צוקרברג, איך אין אמוג׳י של גלגול עיניים בפייסבוק?).
סוד השקר היפני, הכללים למציאת בעל (יעיד בן הזוג שהפרתי את כולם), מי הזיז את הגבינה שלי ומכר את הפרארי שלי, איך להקשיב כך שהילדים ידברו ולהפך. החריג היחיד לכלל - ספר משובח שקניתי בביקור האחרון בניו יורק והפך נר לרגליי - Everything I need to know I learned from a little golden book.
תכלס.