18 בספטמבר 2016

והגדת

על מה את חושבת, ילדה יהודיה בברלין של 1935?
בעוד שלוש שנים העיר תבער תחת רגלייך, חנות הספרים של אבא ואמא תיעלם לנצח ואת תמצאי עצמך עושה את הדרך לפלשתינה, יחד עם אחיותייך, זו הגדולה וזו הקטנה, שרק נולדה.
ילדה שדורשת בגיל חמש להצטרף לבית הספר, ובאין אפשרות רישום בגיל כה צעיר לבית ספר יהודי, מסכימים הוריה הלמדנים לצרפה לבית הספר הגרמני לשנה, למען תשכיל.
ילדה יהודיה יחידה בכיתה, שמסרבת לעמוד בהמנון המפלגה הנאצית שפותח את יום הלימודים. בת חמש בלבד, יושבת, שעה שכולם שרים.
ילדה שהסיפור שלה הוא סיפורו של העם המשוגע הזה, שמגיעה לתל אביב באוניה ומצטרפת להגנה, מדביקה כרוזים בלילה, משתתפת במצור על בן שמן במלחמת השחרור ופוגשת בסבא החייל, מתאהבת, נישאת לו ומקימה משפחה.
ילדה יהודיה שמאז אותו המנון גרמני סלדה מעדריות, נבערות, לאומניות ומנהיגים נערצים.
ילדה שיודעת שהיא לא כמו כולם, למרות השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות, מהרגע שהמורה הגרמני היכה בה בסרגל ביד שמאל הכותבת.
ילדה שאיבדה בן וחתן, שגידלה משפחה ונכדים במסירות ובדאגה רבה, שהיטיבה לרקום ולקרוא ולבשל ולפתור משוואות ולהבין ללבו של ילד.
ילדה שמעל הכל הפנימה והדגישה לנו היטב שהאדם קדוש מן האדמה, ושכל בני האדם נבראו בצלם.
הדור שבנה את הארץ הזו הולך ונעלם, ונשארים רק הזכרונות, הגעגוע וסיפור שיש לספר.
#והגדת



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה